רע"א 55393-12-15

תקציר

פסק הדין משרטט את התקנות הפרוצדורליות האזרחיות הנוגעות להחלטות במעמד צד אחד ואת נטייתם הכללית של בתי המשפט לאשר בקשות לביטולן. במקרה דנן, קיימת מחלוקת האם המערער היה מודע למועד השימוע ולאחר מכן בחר שלא להגיע. השופט קבע כי בנסיבות אלה לא ניתן להסיק מסקנה בדבר מודעותו של המערער לדיון. עם זאת, בשל אי ודאות מסוימת סביב זה וראיות המצביעות על כך שהמערער היה מודע, החליט השופט כי צדק בית משפט קמא שלא לבטל את פסק הדין מטעמים של חובת צדק. עם זאת, השופט הפעיל שיקול דעת לטובת המערער והותיר את פסק הדין על כנו. זאת, חרף מחדליו הפרוצדורליים של המערער ולמען האינטרס לאפשר למערער גישה לצדק – מה גם שהטענות נגדו היו משמעותיות, והיו לו טענות הגנה הראויות להישמע. השופטת ציינה כי כל נזק פוטנציאלי שייגרם למשיבים כתוצאה מביטול פסק הדין ניתן לתיקון באמצעות פסיקת הוצאות, ובנסיבות העניין הורה כי כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות. פסק הדין אף התווה את זכותו של המערער להגיש תובענה נפרדת בנוגע לתביעותיו הקנייניות, אשר אם תוגש, עלולה לגרום לעיכוב המשפט. בסך הכל הערעור התקבל, פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר בוטל, והתיק יחזור לשלב המשפט.