ת"א 1936/08

תקציר

המקרה שלפנינו הוא תביעה כספית לתשלום דמי תיווך בסך 4,362,493 ₪, בעקבות רכישת קניון השרון בנתניה על ידי הנתבעים. התובעים, חברת תיווך והעומד בראשה, טוענים כי הם זכאים לשכר טרחה זה על פי חוק מתווכי מקרקעין, שכן הם היו הגורם היעיל לרכישת הקניון על ידי הנתבעים. הנתבעות, חברה ציבורית וחברת בת שלה, טוענות אחרת. לטענתם, הסכם התיווך נחתם "על הצד", כלומר לא צוין הנכס המתווך. יתר על כן, הם טוענים כי גם אם ההסכם היה תקף, הוא בוטל, ובכל מקרה התובעים לא היו הגורם היעיל שהוביל לעסקת הרכישה. בית המשפט קובע, לאחר בחינת הראיות והעדויות, כי התובעים לא הצליחו להוכיח את תקפות טענתם. ראשית, בית המשפט מקבל את גרסת הנתבעים לפיה הסכם התיווך נחתם "מצד הצדדים", כאשר פרטי הנכס נוספו לאחר מכן. עדותם של הנאשמים בעניין זה נמצאה אמינה יותר. שנית, בית המשפט קובע כי ההסכם, גם אם היה תקף בתחילה, בוטל בפועל כאשר הנתבעים מסרו לתובעים את חוסר העניין שלהם בנכס. שלישית, בית המשפט מגיע למסקנה כי התובעים לא היו הגורם היעיל לעסקה. מהראיות עולה כי הנתבעים כבר הכירו את הנכס, בחנו את האפשרות לרכישתו עוד לפני פניית התובעים, ואף חידשו את המו"מ בנפרד. בית המשפט מציין את פער הזמנים המשמעותי, את השינויים בתנאי הנכס ואת המאמצים המינימליים של התובעים, בניגוד לפעילותו האינטנסיבית של מתווך אחר שסייע לעסקה בסופו של דבר. בנוסף, הפרטים הספציפיים של העסקה בקניון, היקפה והיעדר כל אנונימיות מוקדמת, מבדילים אותה ממקרים בהם מתווכים זכו בעמלות. משכך, נדחית תביעת התובעים לדמי תיווך, והם נדרשים לכסות את הוצאות המשפט של הנתבעים, בסך 100,000 ₪.