בג"צ 142/70

תקציר

במקרה זה, בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, הכריע בסכסוך שבו היו מעורבים הועד המחוזי ירושלים של לשכת עורכי הדין ועותר שהגיש תלונה נגד עורך דין אחר. הוועדה החליטה לגנוז את התלונה, והעותר ביקש נימוקים להחלטה והעתק מתגובת עורך הדין. בתחילה סירבה הוועדה לספק הסברים מפורטים או את המסמכים המבוקשים, וציינה כי אין חובה למסור מידע כזה. בית המשפט בחן האם הוועדה המחוזית, כרשות ציבורית, נדרשה לנמק את החלטותיה ולשתף את הצדדים הנוגעים בדבר במסמכים הרלוונטיים. השופט ח' כהן הדגיש כי על פי החוק לתיקון סדרי הדין המינהליים, ככלל, רשויות מחויבות לנמק את החלטותיהן, אלא אם כן הן פטורות במפורש בחוק, מה שלא היה המקרה כאן. רוב השופטים הסכימו כי תגובת עורך הדין, בהיותה חלק מהמסמכים שהתקבלו במהלך הפעלת סמכותה החוקית של הרשות, צריכה להימסר לעותר. בית המשפט הדגיש את העיקרון לפיו מסמכים ציבוריים צריכים להיות שקופים לבעלי עניין, אלא אם כן הוראות חוק ספציפיות או שיקולים משכנעים מצדיקים אי-גילוי. השופט קיסטר הדגיש את חשיבות ההנמקה בהחלטות המתקבלות על ידי גופים קולגיאליים, ואילו השופט לנדוי הדגיש את הצורך בשקיפות כדי להבטיח הגינות ואמון. בסופו של דבר, הורה בית המשפט לוועדה למסור לעותר העתק מתגובת עורך הדין ופסק כי על המשיב לשאת בהוצאות המשפט של העותר. החלטה זו מחזקת את חובתם של גופים מנהליים לפעול בשקיפות ולספק רציונל לפעולותיהם, תוך שמירה על טוהר המידות במערכת המשפט.