ב"ל 48664-03-23

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הראיות והעדויות שהוצגו בתיק זה ופסק לטובת התובע. התובעים טענו כי הם לא עבדו בעסק בתקופה הנדונה ולא היו מעורבים בהפעלתו, שנוהלה כולה על ידי קבלן עצמאי, ובית המשפט נחה דעתו כי כך הם פני הדברים. העסק המדובר לא היה חברה בע"מ אלא סוכנות מורשית, ותקוותה של התובעת לחזור לעבודה כאשר מצבה הרפואי יאפשר זאת, הביאה לכך שהעסק המשיך לפעול, גם אם באופן לא רשמי, כדי לא לאכזב לקוחות ולכבד חוזים קיימים. בית המשפט מקבל כי מצבו הרפואי של התובע, אשר לכאורה מנע ממנו לעבוד בתקופה הרלוונטית, מהווה סיבה מוצדקת להיעדרותו מהעסק וכי אבד מקור הכנסתו העיקרי מהעסק. השאלה המרכזית היא האם ניתן לראות בהכנסה שהניב העסק בתקופה זו הכנסה מעיסוקו של התובע, מה גם שהיא התנהלה תחת שם העסק של התובע. בית המשפט מוצא כי בנסיבות ספציפיות אלה, לא ניתן לייחס את ההכנסות מהעסק לתובע, במיוחד בהתחשב בחוסר מעורבותו של התובע בפעילות השוטפת ובניהול העסק. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי החלטת ועדת הרשות לא התייחסה כראוי לטענות התובע ולא סיפקה נימוק מפורט להחלטתה. לפיכך, התיק יוחזר לוועדת הרשות לדיון מחודש, בהתחשב בממצאי בית המשפט. הוועדה תזמין הן את התובע והן את בא כוחם להציג את טיעוניהם וכל מסמך תומך לפני קבלת החלטה חדשה, אשר חייבת להיות מנומקת ומפורטת כראוי. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובעת, בסך 4,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.