ת"א 941/08

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב אירוע טרגי שהתרחש בשנת 1994, בו טבעה בתם בת הארבע של התובעים בחוף אכזיב. ההורים הגישו תביעת פיצויים בשנת 2008, 14 שנים לאחר האירוע, בטענה לרשלנות והפרת חובה מצד הנתבעים – המועצה האזורית מטה אשר ומדינת ישראל – שהביאו לטביעה של בתם. הנתבעים טענו כי התביעה התיישנה, שכן הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים. בתגובה פנו התובעים לסעיפים 10 ו-11 לחוק ההתיישנות, וטענו כי יש לפטור את תביעת העיזבון ואת תביעתם הישירה של ההורים מתקופת ההתיישנות. בעוד שבית המשפט המחוזי קיבל חלקית את הגנת ההתיישנות של הנתבעים, בית המשפט העליון קבע כי תביעת העיזבון אכן התיישנה על הסף, אך הורה על בחינה נוספת של התביעה הישירה. ההורים טענו כי הליקוי הנפשי שנגרם להם בעקבות האירוע אינו מאפשר להם לנהל את ענייניהם, לרבות הגשת התביעה. בית המשפט ניתח בהרחבה את הראיות שהוצגו, לרבות חוות דעת מומחים ועדויות עדים, והגיע למסקנה כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי לא היו מסוגלים לטפל בענייניהם בשל ליקוי נפשי או נפשי. נמצא כי ההורים תפקדו באופן סביר בתחומים שונים בחייהם, לרבות עבודה, כספים ועניינים משפטיים, לאורך השנים שלאחר האסון. יתר על כן, היקפו ומשכו של חוסר היכולת לכאורה לנהל את ענייניהם לא הוכחו. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי גם התביעה הישירה התיישנה ודחה את התביעה. לפיכך חויבו התובעים לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורכי הדין בסך 5,000 ₪ כל אחד, בתוך 60 יום.