פש"ר 3158/06

תקציר

המבקשים, בני משפחותיהם של קורבנות פיגוע שיוחס לחמאס, ביקשו לחסל את הארגון בעילה של חדלות פירעון, לפי פקודת החברות. לטענתם, חמאס היא חברה זרה כהגדרתה בפקודה, שכן מדובר בקבוצת אנשים הרשומה מחוץ לישראל, בעלת נכסים בתוך המדינה. המשיב, המיוצג על ידי היועץ המשפטי לממשלה, התנגד לבקשה. נטען כי חמאס הוא ארגון לא מאוגד, שלא נרשם או התאגד בשום מקום בעולם, ולכן אינו נופל תחת ההגדרה של "חברה זרה". כמו כן, נטען כי נכסי חמאס הוחרמו על ידי מדינת ישראל על פי החקיקה הרלוונטית נגד טרור, ולכן לא ניתן להשתמש בהם לחיסול. השופט פתח בבחינת החקיקה המיוחדת שמטרתה להילחם בארגוני הטרור. נמצא כי חוקים אלה מאפשרים לממשלה להחרים את רכושם של ארגונים אלה ללא התערבות הליך הפירוק האזרחי. השופט הסכים עם היועץ המשפטי לממשלה כי תכליתם של חוקים אלה אינה עולה בקנה אחד עם בקשת המבקשים, שכן הם חובה ומטרתם להקנות את כל נכסי העמותה לידי המדינה, ואילו פירוק נועד לחלק את נכסי העמותה לכלל הנושים. לאחר מכן פנה השופט לבחון האם חמאס עונה להגדרה של "חברה זרה". נקבע כי למרות שחמאס היא "קבוצת אנשים", היא לא נרשמה או התאגדה בשום מקום, ולכן אינה נחשבת לחברה זרה לפי פקודת החברות. יתר על כן, אמנת חמאס לא עמדה בדרישות החוקיות של התקנון, ומטרות הארגון היו בלתי חוקיות על פי החוק הישראלי. השופט דחה גם את טענת המבקשים כי לחמאס יש נכסים בישראל שניתן להשתמש בהם לפירוק, שכן המבקשים לא הביאו ראיות לנכסים כאלה, והנכסים המוזכרים כבר הוחרמו על ידי המדינה. שיקולים מעשיים אף תמכו בדחיית הבקשה. השופט הדגיש את המורכבות הכרוכה בחיסול ארגון טרור, ובכלל זה אי תחולתן של הוראות רבות בפקודת החברות, חוסר היכולת לאכוף את הצווים המוזכרים בפקודה נגד נושאי משרה בחמאס ופוטנציאל ההפרעה לפעילות המדינה נגד טרור. לסיכום, הבקשה נדחתה בנימוק שחמאס אינה חברה זרה כהגדרתה בחוק, אין לה נכסים בישראל שיכולים לשמש לפירוק, וכי הליך הפירוק אינו מעשי במקרה זה, לאור החקיקה הקיימת נגד טרור. השופט הדגיש כי לבית המשפט שיקול דעת להיעתר לבקשות מסוג זה, במיוחד כאשר מדובר בארגון שלא התאגד כדין.