ע"א 3276/05

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על ליקויי בניה בדירה שנרכשה מהמשיב מס' 1, אשר נבנתה על ידי המשיב מס' 2. המערערים, שרכשו את הדירה, תבעו פיצוי בגין הוצאות תיקון, שכר טרחת מומחה והוצאות דיור חלופי לאחר שגילו ליקויים רבים. המשיבים טענו כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, שכן הם תיקנו את הפגמים והמערערים אישרו זאת בחתימתם. בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל חלקית את התביעה, מה שהוביל לערעורים וערעורים שכנגד בגין ליקויי הריצוף, סף מעבר מוגבה, מעקות מרפסות, פסיקת ריבית והצמדה והוצאות משפט. ערכאת הערעור קבעה כי ממצאיו של בית משפט קמא התבססו על ראיות מאומצות ואינם מצדיקים התערבות, מה גם שהמערערים לא הוכיחו כי החלפת אריחים פגומים אינה מספקת. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המערערים שכנגד בעניין ריבית והצמדה, ופסק לטובתם. בית המשפט גם לא מצא עילה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא בעניין הסף המוגבה, דלת היציאה למרפסת והנזק הלא ממוני, חרף חוות דעת מומחים מנוגדות. יתר על כן, בית המשפט בחר שלא להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא באשר להוצאות המשפט. מאחר שהערעור התקבל בחלקו, חויבו המשיבים לשלם למערערים סך של 10,000 ₪ בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין.