סע"ש 10957-10-21

תקציר

פסק הדין דן בתחולת תקופת ההתיישנות כבסיס לדחיית תביעה שכנגד על הסף. התביעה שכנגד, שהוגשה על ידי גב' לי דרושי, טענה להטרדה מינית ולמצוקה נפשית כלפי מעסיקתה לשעבר, חנן פילו, ומקום עבודתה, פילו אש בע"מ, מעשור קודם לכן. פילו, התובעת המקורית, תבעה את דריושי על לשון הרע בהתבסס על פוסטים שפרסמה בפייסבוק ב-2021. בית המשפט הכיר בכך שהתביעה שכנגד הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים בגין תביעות שאינן מקרקעין, שכן האירועים הנטענים של הטרדה מינית התרחשו בשנת 2012. עוד נמצא כי החריגים לתקופת ההתיישנות, כמפורט בסעיפים 4 ו-9 לחוק ההתיישנות, אינם חלים במקרה זה. סעיף 4 מתייחס לקיזוז ולתביעות שכנגד המבוססות על אותו נושא או הנובעות מאותן נסיבות של התביעה המקורית; בית המשפט קבע כי תביעתו הנגדית של דרושי ותביעתו המקורית של פילו אינן עומדות בקריטריון זה. בתוך כך, סעיף 9 עוסק בהודאה בקיומה של זכות, שבית המשפט פירש אותה כדורשת הודאה מפורשת ומלאה, שאינה קיימת במקרה זה. בית המשפט הוסיף ודחה את טענותיו של דרושי כי טענת ההתיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, וקבע כי הנתבעים שכנגד הגישו את בקשתם לסילוק על הסף בסמוך לאחר הגשת התביעה שכנגד. גם מועד עילת התביעה אושר בשנת 2012, אז התרחשה ההטרדה המינית הנטענת, ולא במועד מאוחר יותר, כפי שטען דרושי. בסופו של דבר, הבקשה לדחות את התביעה שכנגד על הסף מחמת התיישנות התקבלה. דריושי חויב לשלם את שכר טרחת עורך דינו של פילו, אך לא נפסקו הוצאות לנאשם השני, שלא התייצב לדיון הראשון. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים ונמסרה להם בכתב.