ע"פ 75/04

תקציר

המקרה הטרגי של אם שרצחה את תינוקה בן הארבעה וחצי חודשים בעודה סובלת מהפרעה נפשית קשה עבר מספר משפטים וערעורים, שהגיעו לשיאם בפסק דין ארוך זה. סיפור חייה של המערערת מתאפיין במחלת נפש, נישואים סוערים ויחסים מתוחים עם בעלה. בהתקף של כעס ונקמה בבעלה, שרצה להתגרש, נטלה המערערת את חיי בנה התינוק במעשה מחריד. היא חנקה אותו עם כרית ואז זרקה אותו מהחלון. ההערכות הפסיכיאטריות שהוגשו לבית המשפט אישרו את הפרעותיה הנפשיות של המערערת, אך לא הגיעו למסקנה כי היא הייתה בהתקף פסיכוטי במהלך ביצוע העבירה. כתוצאה מכך, דחו בתי המשפט את טענתה לפטור מאחריות פלילית מחמת אי שפיות. בית המשפט העליון הרשיע אותה תחילה ברצח, אך בהמשך החליף את ההרשעה בהריגה, תוך הכרה בכך שמצבה הנפשי של המערערת השפיע על מעשיה. לאחר מכן הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לצורך מתן גזר דין, שהסתיים בעשר שנות מאסר. ההגנה ערערה על הקלה בעונש, תוך ציון מצבו הנפשי של המערער ונסיבות המקרה. תוך הכרה בגורמים המקלים, הדגיש בית המשפט את אופייה הנתעב של העבירה, את המסוכנות הנשקפת מהמערער לאחרים ואת הצורך להגן על הציבור. בית המשפט הדגיש את שכיחותן של המתות חסד הוריות, בעיקר על ידי אמהות, ואת המניעים השונים העומדים מאחורי עבירות אלה, וציין כי מעשיה של המערערת נבעו מתוקפנות עקירה כלפי בן זוגה. השופטת דורנר הדגישה כי אמנם אין ליתן משקל משמעותי להסבריה של המערערת למעשיה בדבר הכוונה להרוג, אך הם רלוונטיים לשיקולי גזר הדין. בית המשפט הכיר במצוקתה הנפשית של המערערת ובמחדל המערכתי להעניק לה סיוע במועד, אך בסופו של דבר הגיע למסקנה כי עונש עשר שנות המאסר מצא את האיזון הראוי בין כל הגורמים הרלוונטיים ושלח מסר לחברה בדבר סלידה וגינוי ממעשים אלה. סגן הנשיא א' מצא והשופט מ' חשין הסכימו עם דעת הרוב, והדגישו את הצורך במענה שיפוטי תקיף למקרים טרגיים מסוג זה.