ע"פ 71625/03

תקציר

פסק הדין הנדון הוא ביחס לתביעת לשון הרע שהגיש המערער לפי סעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי נגד המשיב. עם זאת, המסגרת החקיקתית המתאימה למקרה זה היא דווקא חוק איסור לשון הרע, לפיו זכאי המערער להגיש קובלנה, ולא חוק סדר הדין הפלילי. השופט קובע כי התבטאויותיו של המשיב אכן מהוות לשון הרע, אך לא ניתן להוכיח את היסוד המכריע של "כוונה לפגוע". לדברי השופט, כוונתו העיקרית של המשיב הייתה להשיב כספים גנובים, לזהות את הגנב ולמנוע גניבות עתידיות, שהיא התנהגות סבירה. הנסיבות אינן מצביעות על כוונת זדון או מזימה מתוכננת מראש לפגוע במערער. זאת ועוד, התנהלותו של המשיב בפנייה למשטרה ובהמתנה לבואם לחקור את הגניבה מוצדקת ואינה מעידה על כוונת זדון. גם טענות ההסתה של המערער לא הוכחו, וגם סירובו של המשיב להיבדק בפוליגרף אינו מעיד על כוונת זדון, שכן אין מדובר באמצעי מהימן לקביעת האמת. ככלל, השופט מגיע למסקנה כי המשיב נעדר כוונה לפגוע במערער, ועל כן יש לדחות את הערעור. ההחלטה מתקבלת בהתאם לחוות דעתו של השופט י' שייצר, והערעור נדחה.