ת"א 36591-03-19

תקציר

התובעת, שבבעלותה מוסך כמקור ההכנסה של משפחתה, מעורבת בסכסוך משפטי ארוך שנים עם הנתבעים על פינוי הנכס. התובעת לא התייצבה בבית המשפט למרות מועד הדיון שנדחה והסתמכה על תצהירו של בנה, חכם, שעדותו הייתה בסופו של דבר הראיה היחידה שהוצגה מטעמה. השופט מצא כי אין זה סביר שהתובע לא היה מודע להליכים המשפטיים הנוגעים לפינוי, מה גם שהם נמשכים למעלה מחמש שנים, וציינה כי התביעה הוגשה רק לאחר מתן פסק הדין לפינוי. השופטת לא קיבלה את טענת התובעת כי ההליכים הקודמים וההסכם משנת 2008 נעשו ללא ידיעתה, ומצאה את עדותו של חכם בלתי משכנעת ומתחמקת. בנוסף, הדגישה השופטת כי בנה של התובעת, מאהר, שהיה מעורב בהליך הקודם, היה צריך להיקרא להעיד אך לא זומן, מה שיוצר הנחה כי עדותו לא תתמוך בגרסת התובע לאירועים. השופטת הגיעה למסקנה כי התובעת לא הצליחה להוכיח את חוסר ידיעתה על ההליך המשפטי הקודם ועל ההסכם משנת 2008, וכי התביעה הנוכחית, שהוגשה אך ורק לעיכוב הליך הפינוי, מהווה ניצול לרעה של מערכת המשפט. יתרה מכך, הדגישה השופטת כי בקשת התובעת לביטול צו הפינוי, שלא הוזכרה בתביעתה הראשונית, עולה כדי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ומהווה הרחבה בלתי מותרת של תביעתה. עוד ציינה השופטת כי טענת התובעת בדבר רכישת הזכויות בנכס לא הוזכרה בכתב התביעה ולא נתמכה בראיות. לבסוף, דחתה השופטת את טענת התובעת כי הדין הירדני חל על החכירה, שכן טענה זו נדחתה בהליכים קודמים והיוותה השתק. משכך, פסק השופט נגד בקשת התובעת למתן פסק דין הצהרתי וצו מניעה קבוע, והורה לה לשלם במקומם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של הנתבעים. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים, ולתובע ניתנו 30 יום לציית, שלאחריהם יצטברו הפרשי ריבית והצמדה.