ע"א 2000/97

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון עסק בשאלה האם ידוע בציבור זכאי להיות "בן זוג" הזכאי לפיצויים לפי פקודת הנזיקין. בית המשפט הבהיר כי פרשנות טקסטים משפטיים כרוכה בהבחנה בין משמעויות לשוניות ומשפטיות, כאשר המשמעות המשפטית מגשימה את תכלית הנורמה. ההיקף הלשוני של "בן זוג" כולל בני זוג, ללא צורך בנישואין חוקיים, ובכך חובק בני זוג ידועים בציבור. זכותם של התלויים לפיצוי מבוססת על תלות עובדתית ולא על חובת מזונות משפטית. הפקודה נועדה לפצות על תלות משפחתית שנקטעה, בהתחשב בסבירות להמשך התלות בעתיד ללא מעשה הנזיקין. בית המשפט הדגיש כי שוויון, זכות יסוד, אוסר על אפליה בין בני זוג נשואים לידועים בציבור בנוגע לזכויות התלויים, ותומך בפיצוי שווה לשניהם. למרות פסיקות היסטוריות שהתנגדו להשקפה זו, בית המשפט מצא את הסטייה מוצדקת, תוך שהוא טוען למציאות החברתית המתפתחת ולפרשנויות משפטיות המשקפות את החיים המודרניים. בית המשפט הדגיש כי פסק הדין אינו משנה את דיני המעמד האישי אלא מתיישב עם מסגרת תלות עובדתית. ההחלטה מיישרת קו עם המציאות החברתית של המשפט הישראלי, תוך הכרה בידועים בציבור במסגרת סעיף 78 לפקודת הנזיקין, ובכך חוזרת ומדגישה כי הפרשנות המשפטית צריכה להדהד את הערכים החברתיים העכשוויים.