ע"פ 4210/09

תקציר

המערער הורשע בסחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין, וכתוצאה מכך נגזרו עליו 6 חודשי מאסר בפועל, מתוכם חודשיים מאסר בפועל ו-4 חודשי עבודות שירות, לצד מאסר על תנאי ותשלום פיצויים בסך 80,000 ₪. בתחילה נדרשה גם לפרוע הלוואה בסך 220 אלף שקל, אך זו נמחקה בהמשך בהסכמת הצדדים. שני הצדדים הגישו ערעורים על גזר הדין ועל ההרשעה בנפרד. מעובדות המקרה עלה כי המערער והמתלונן, עמיתים במשרד הרווחה, היו מעורבים בעסקה כספית במסגרתה לווה המערער סכומים משמעותיים תוך שהוא מאיים לכאורה על המתלונן בקללות מרבנים אם לא ישולמו פיצויים כספיים. ההגנה טענה כי חששה של המתלוננת אינו סביר וערערה על קבילות ומהימנות דבריה, תוך שהיא מדגישה כי לא בוצעה כל סחיטה. עם זאת, המדינה הצביעה על יתרונו של בית המשפט המחוזי בהערכת העדים, שהוביל למסקנה כי הסחיטה הוכחה מעבר לספק סביר. ערכאת הערעור, בהדגישה כי אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות אלא אם נמצאו טעויות מהותיות, אישרה את ממצאי בית המשפט המחוזי. בית המשפט הגיע למסקנה כי ההרשעה נתמכת בראיות המוכיחות את השימוש שעשה המערער באיומים כדי להשפיע על המתלוננת. על אף שהכיר בהקלה אפשרית בגזר הדין והביע נטייה שונה אם בסמכות השיפוט המקורית, החליט בסופו של דבר ערכאת הערעור שלא לשנות את העונש שהוטל, תוך איזון בין הכוונה המתקנת לבין אילוצי הביקורת בערעור. לפיכך, ערעורי שני הצדדים נדחו.