דב"ע לו/75 - 0

תקציר

המקרה סובב סביב עובד שסבל מכאבי גב עקב עבודתו בתעשיית הדפוס, והתכופף מעל שולחן לפרקי זמן ארוכים. השאלה הייתה האם מדובר בתאונת עבודה כהגדרתה בחוק. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת העובד, וקיבלה את הרעיון של מיקרוטראומה – הרעיון שהנזק נגרם כתוצאה מפגיעות קלות חוזרות ונשנות שניתן לאתר לאורך זמן. עם זאת, בערעור, פסק הדין של בית המשפט העליון הלך נגד העובד. בית הדין מינה מומחה רפואי, פרופ' לוין, שחוות דעתו תמכה בקשר סיבתי בין עבודתו של העובד לבין כאבי הגב שלו, ואישרה כי התנוחה הכפויה בעבודה גרמה לפגיעות קלות וקבועות חוזרות ונשנות. עם זאת, פרופ' לוין ציין גם כי הן הצטברות של פציעות קלות והן תהליך ממושך יכלו לגרום לנזק, ולכן לא ניתן לייחס את הגורם העיקרי באופן מוחלט. בית המשפט פירש את חוות דעתו של המומחה בקפידה, בהתחשב בשאלות שנשאלו ובתשובות שניתנו. נקבע כי יציבתו של העובד בעבודה, ולא תנועותיו, גרמו לנזק. יתר על כן, זה היה תהליך הדרגתי, שלא ניתן לייחס לאירועי זמן ספציפיים או להתרחשויות מקריות. המונח הרפואי "פציעות קלות מתמשכות" הובחן מהמושג המשפטי של "תאונה" - הראשון מתאר תהליך הידרדרות מתמשך, ואילו האחרון מרמז על אירוע או תנועה הניתנים לזיהוי. בסופו של דבר קבע בית הדין כי הנזק נבע מתהליך ממושך של מאמץ מתמיד, ולא ממיקרוטראומה כפי שטען העובד. הערעור התקבל, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר בוטלה. העובד לא יוכר כנפגע תאונת עבודה, וערעור המוסד התקבל.