בג"צ 9411/10

תקציר

העתירה עוסקת בבקשתו של תושב האזור (המכונה העותר) לקבלת רישיון ישיבה בישראל, על בסיס נישואיו לאזרחית ישראלית וחייהם המשותפים בנצרת עם ארבעת ילדיהם. העתירה ביקשה רישיון ישיבה באמצעות סעיפים ספציפיים בחוק האזרחות והכניסה לישראל או מטעמים הומניטריים. עם זאת, העתירה נדחתה בשל אי מיצוי הליכים מנהליים והיעדר עילה מוצדקת. העותר לא השלים את ההליכים המנהליים הנדרשים ולא ביקש את אישור הוועדה המקצועית כנדרש בטרם פנה לבית המשפט. בנוסף, העותר לא הביא ראיות לתרומה מיוחדת כלשהי לביטחון ישראל או לכלכלה הישראלית, ואף לא הציג טעמים הומניטריים מיוחדים מעבר לקשרי אישות ומשפחה שיש בהם כדי להצדיק רישיון ישיבה לפי סעיפי הדין הרלוונטיים. בית המשפט ציין כי הקשר המשפחתי הקיים לבדו אינו עולה כדי סיבה הומניטרית מיוחדת על פי החוק. הדחייה הדגישה את היעדר ההיענות הפרוצדורלית ואת חוסר ההתאמה של עילות העתירה, והציעה כי העותרים יוכלו לתבוע עילות רגילות של איחוד משפחות בבית משפט לעניינים מנהליים. לפיכך, העתירה נדחתה ללא תגובה נוספת ביום 23.12.2010.