ת"א 38372-04-19

תקציר

בית המשפט דחה את תביעת התובע כנגד הנתבעים בשל היעדר ראיות מספיקות שהוצגו על ידי התובע. התובעת טענה כי מסמך שכותרתו "פריסת חובות", אשר הוכן על ידי הנתבעת מס' 2 ונחתם על ידי הנתבעת מס' 1, היווה אף הוא כתב ערבות מבעלי החברה. עם זאת, הנתבעים טענו כי המסמך זויף ומטרתו לתעד את הסכמת התובע לפריסה מחדש של החוב. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא הוכחה מספקת לאמיתות המסמך, שכן עדותו הייתה סותרת ולא נתמכה בראיות מומחה. בנוסף, הימנעותו של התובע מלזמן עדי מפתח, כגון שותפו העסקי וקבלני המשנה המעורבים, העלתה חזקה בדבר ההשפעה השלילית של עדותם הפוטנציאלית. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי מסמך "סילוק החוב" נעדר בהירות ופירוט לגבי הערבות, בניגוד להסכם ערבות אחר שהציג התובע. הסתירות וחוסר יכולתו של התובע להסביר את אי ההתאמות הובילו את בית המשפט למסקנה כי המסמך שונה בדיעבד. לפיכך, דחה בית המשפט את טענת התובעת בדבר מהות המסמך. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הנתבע אינו זכאי להגנות המוקנות לערבים יחידים או מוגנים לפי חוק הערבות, בהיותו שותף בתאגיד. כתוצאה מכך, היעדר הסכם ערבות בכתב לא פסל את התביעה, אך תביעתו של התובע נכשלה משום שלא הביא ראיות מספיקות לכימות סכום החוב הכרוך בו, במיוחד בהתחשב בפירוק השותפות. התובעת לא הציגה כל הסכם חלוקה או הסבר לחלוקת החוב. משכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובע לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין של הנתבעים, בסך 18,000 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 08/08/2022.