ע"ע 32436-06-16

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים על תביעת עובד לגמול שעות נוספות נגד מעסיקו לשעבר בחברת הובלות. העובד עבד בחברה במשך 11 חודשים עד שהתפטר. בית הדין האזורי פסק בעבר לטובת המעסיק, וקבע כי העובד היה מודע לכך שתשלומי הפרמיה שקיבל שימשו כגמול שעות נוספות, וכי פרמיות אלה עולות על הסכום המגיע לו בשכר שעות נוספות. העובד ערער על החלטה זו, וטען כי אין לראות בפרמיות תחליף לגמול שעות נוספות, וכי לא היה מודע לכך שהן נועדו לפצות על עבודה בשעות נוספות. מנגד, המעסיקה ערערה על החלטת בית הדין בעניין חובתה לפצות את העובד על עלות קורס הסעות. בית הדין הארצי לעבודה קיבל חלקית את ערעורה של העובדת. נמצא כי המעסיק אכן חויב בתשלום גמול שעות נוספות, שכן הפרמיות לא הוסכמו במפורש כתחליף לגמול שעות נוספות, ולכן העובד זכאי לגמול שעות נוספות בסך 42,447 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל ממחצית תקופת העסקתו. בית המשפט קבע כי יש לכלול את הפרמיות בשכר הרגיל לצורך חישוב התעריף השעתי, וקבע כי שווי השעה על פי חישוביו של עובד בית המשפט קמא היה 37.39 ₪ עבור שתי השעות הנוספות הראשונות, ו-56.08 ₪ עבור השעות הנוספות השלישית ולאחריה. בית הדין דחה את ערעור המעסיק בעניין החזר הוצאות הקורס, וקבע כי הסכום שנפסק על ידי בית הדין האזורי היה סביר. בעקבות זאת חויב המעסיק לשלם לעובד את גמול השעות הנוספות, וכן הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ בתוך 45 יום.