ערר 188/16

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטה למתן היתר בנייה למתקן הולכה קטן. לאחר ששקלה את טענות המערערים ואת הוראות תמ"א 36א', לא מצאה ועדת הערר כל הצדקה לטענות. ראשית, הוועדה התייחסה לסוגיית השיהוי וקבעה כי השיהוי של המערערים בהגשת הערר מוצדק, שכן לא עודכנו על החלטת הוועדה המקומית ופנו לוועדה מיד עם היוודע להם על ההיתר שניתן. לפיכך, הערעור נדון לגופו. לאחר מכן התייחסה הוועדה לטענתם העיקרית של המערערים כי המתקן אינו תואם את רשימת המתקנים המפורטת בתמ"א 36א'. הוועדה פירשה את הוראות התכנית כמאפשרות התקנת מתקנים קטנים העונים על סוגי המתקנים המפורטים, גם אם מאפייניהם שונים. הוועדה הדגישה כי מטרת התוכנית היא להסדיר את הקמתם של מתקני שידור קטנים ולהקל על הקמתם המיידית כדי לענות על צרכי הציבור ההולכים וגדלים. קבלת טענת המערערים תעצור את הוצאת ההיתרים למתקני הולכה קטנים, דבר שלא הייתה כוונת המחוקק. יתר על כן, המתקן המדובר היה ממוקם באזור לא מיושב, במרחק של מאות מטרים מאזורי מגורים, וטווחי הבטיחות שאושרו על ידי הרשויות המוסמכות לא הצביעו על סכנה למערערים או לציבור. הוועדה דחתה גם את טענות המערערים בדבר היעדר פרסומים וזכותם להתנגד, וציינה כי השינויים בבקשה אינם נוגעים להיבטים הרלוונטיים לתמ"א 36א'. לבסוף, מאחר שהתקבלו כל האישורים הנדרשים, ובהתחשב במיקום המתקן ובאישורי הבטיחות שלו, דחתה הוועדה את הערר והגיעה למסקנה כי המערערים לא נפגעו וטיעוניהם המשפטיים נעדרי תוכן. ההחלטה התקבלה פה אחד בוועדה.