עת"מ 27295-07-18

תקציר

העותרת ביקשה כי ועדת המחקר תפעיל את סמכותה לאשר בקשה להעברת ידע מחוץ לישראל ולקבוע כי הסכום שישולם לא יהיה סך המענקים שהתקבלו בתוספת ריבית שנתית, כאמור בסעיף 18(ב)(1) למסלול ההטבות, אלא "הסכום הבסיסי" כאמור בסעיף 18(ה) לאותו מסלול הטבות. העותרת טענה כי היא נמצאת בהליכי פירוק עקב חדלות פירעון, וכי מחיר המכירה של הידע נמוך מסך ההשקעות שבוצעו בביצוע התוכנית המאושרת. המשיב סירב לבקשה זו, מה שהוביל את העותר להגיש עתירה לבית המשפט. החלטת בית המשפט היא לדחות את העתירה. בית המשפט מצא כי קביעתו של המשיב כי העותרת אינה חדלת פירעון אינה שרירותית, אלא מבוססת על בדיקה כלכלית שנערכה על ידי גורם מקצועי. זאת ועוד, מצא בית המשפט כי העותרת לא עמדה בתנאים הקבועים בסעיף 18(ה) להפעלת סמכותה של ועדת המחקר לאשר תשלום של "הסכום הבסיסי". ראשית, העותרת לא הייתה בהליכי פירוק עקב חדלות פירעון. שנית, מחיר המכירה של הידע לא היה נמוך מסך ההשקעות בתוכנית המאושרת. מאחר שלא התקיימו שני התנאים שבסעיף 18(ה), לא פירט בית המשפט האם המשיב היה נדרש לאשר את הבקשה גם אם התקיימו התנאים. לבסוף, התייחס בית המשפט לטענות נוספות שהעלתה העותרת בדבר חוסר שקיפות בהחלטות המשיב ומצא כי ההחלטות מפורטות דין. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪.