עתפ"ב 19608-10-24

תקציר

השופטת מצאה כי המבקשת בנתה מבנים בחצר ביתה ללא ההיתרים הנדרשים על קרקע חקלאית מוכרזת. המבנים כללו רצפת בטון ומבנה עץ. השופט דחה את ערעורו של המבקש על צו הריסה מנהלי משום שסיכויי ההצלחה היו נמוכים. השופטת נימקה את החלטתה בכך שהמבנים אינם חלק אינטגרלי מבית מגוריה, ולכן אינם מוגנים מפני הריסה מנהלית. עוד טען השופט כי עיכוב הריסתם של מבנים אלה יפגע בתכלית החוק, שמטרתו למנוע בנייה בלתי חוקית ויצירת עובדות בלתי הפיכות בשטח. עוד טען המבקש כי צו ההריסה הוצא ללא הליך התייעצות ראוי, אך השופט מצא כי הגורמים הרלוונטיים היו מודעים לנסיבות וכי סיכויי הצלחת תביעה זו נמוכים. באשר למבנה העץ, קיבלה השופטת את עדותו של המפקח כי הוא אינו מאוכלס וכי טענות המבקש לגבי מועד האכלוס הוקשחו. השופט דחה גם את טענת המבקש כי רצפת הבטון והגדרות פטורות מהיתרים, שכן הן אינן תואמות את התוכניות וההנחיות המרחביות החלות. לבסוף, הדגישה השופטת כי יש לבצע את צווי ההריסה המנהליים בהקדם כדי לשרת את מטרתם, ובמקרה זה התנהלותו של המבקש לא הצדיקה עיכוב נוסף. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה, ולמבקשת ניתן זמן להחליט אם להמשיך בערעורה.