ב"ל 1408-11-20

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב תובע הטוען כי נגרם לו נזק בעבודה עקב עמידה ממושכת ותנועות חוזרות ונשנות בעת שעבד כקופאי וסדרן בחנות ירקות. הנתבעת, המיוצגת על ידי המוסד לביטוח לאומי, מכחישה את הטענה. השאלה המרכזית היא האם פגיעתו של התובע נופלת תחת ההגדרה של פגיעה בעבודה באמצעות מיקרוטראומה, המוכרת כחריג במקרים של פגיעה בעבודה. כדי להיחשב למיקרוטראומה, על התובע להוכיח את קיומן של פגיעות זעירות המצטברות עם הזמן ופוגעות ביכולתו לעבוד. התנועות חייבות להיות זהות במהותן, מבוצעות שוב ושוב לאורך תקופה ממושכת, ומבודדות מפעולות אחרות. בית המשפט מוצא כי תיאורו של התובע את פעילותו התעסוקתית שונה בין תצהירו לבין חקירתו הנגדית, דבר המערער את אמינותו. עדותו מצביעה על מגוון תנועות ופעולות ולא על תנועות חוזרות ונשנות. יתר על כן, מעמדו הסטטי של התובע לפרקי זמן ממושכים מנוגד לתביעתו, שכן תיאוריית המיקרוטראומה אינה חלה על יציבה. הראיות שהוצגו אינן מדגימות במידה מספקת את התדירות והסדירות של תנועות חוזרות הנדרשות כדי לתמוך בטענת מיקרוטראומה. בעוד בית המשפט מכיר באופי הפיזי התובעני של עבודתו של התובע ובהשפעתה הפוטנציאלית על בריאותו, הוא מגיע למסקנה כי מצבו אינו עומד בקריטריונים המחמירים למיקרוטראומה כפי שהוגדרו בפסיקה. לפיכך, הטענה נדחית תוך הדגשה כי הרחבת גבולותיה של תיאוריית המיקרוטראומה היא עניין למחוקק. ההחלטה מתקבלת ללא הוצאות, ולתובע יש חלון זמן של 30 יום לערער.