ת"א 40765-05-18

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב סירובו של תאגיד בנקאי לספק שירותים פיננסיים מסוימים ללקוח. הלקוח המדובר הוא חברה העוסקת במטבעות וירטואליים, כגון ביטקוין. הבנק טען כי החברה לא נענתה לבקשות הבנק לקבלת מידע, מה שהוביל לחשש סביר להלבנת הון פוטנציאלית או לפעילות מימון טרור. עוד טען הבנק כי הלקוח פעל במרמה ולא גילה את מהות עסקיו האמיתיים בעת פתיחת החשבון. לטענת הבנק, הלקוח הציג מידע מעורפל והסתיר את העובדה שבכוונתו לעסוק במסחר במטבעות דיגיטליים. בית המשפט בחן את החלטת הבנק בשתי נקודות זמן: כאשר הבנק חסם את החשבון לפעילות פיננסית בשנת 2018 וכאשר סירב לפתוח מחדש את החשבון לפעילות פיננסית בשנת 2019. השופט קבע כי החלטת הבנק סבירה, נוכח חוסר השקיפות של הלקוח והיענות לבקשות הבנק. התנהלות הלקוח, במיוחד בהקשר של מסחר במטבעות וירטואליים, הקשור לפעילות בסיכון גבוה, שחקה את אמון הבנק. בנוסף, סיווגו של הלקוח כ"עוסק פטור" מול רשויות המס והסכומים המשמעותיים שהועברו באמצעות החשבון הצדיקו עוד יותר את זהירות הבנק. עוד קבע בית המשפט כי הלקוח לא הציג ראיות מספיקות לביסוס טענותיו בדבר סירוב לאלפי עסקאות חשודות והחמרת הליכים למאבק בהלבנת הון. יתר על כן, בהשוואה לחברה האחרת שהוזכרה במקרה (ביטוסי), ללקוח לא היו הניסיון והיכולות הכלכליות הנדרשות לניהול הסיכונים הכרוכים במסחר במטבעות וירטואליים. השופט הדגיש כי החלטת הבנק שלא לאפשר ללקוח לספק שירותים בנכס פיננסי הייתה סבירה, במיוחד בהתחשב בחובות הרגולטוריות ובסיכונים הכרוכים בעסקאות במטבעות וירטואליים. עם זאת, פסק הדין אינו קובע מראש את סבירות החלטותיו העתידיות של הבנק, שכן הלקוח עשוי לבחור להתייחס לחששות ולשפר את פעילותו. לבסוף, בעוד הבנק פעל באופן בלתי ראוי בכך שחסם את החשבון ללא הודעה מוקדמת בכתב, החליט השופט שלא לפסוק הוצאות, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה.