סע"ש 33380-10-19

תקציר

התובע, נהג אוטובוס שהועסק על ידי הנתבעת במשך ארבע שנים, תבע את הנתבעת בגין תשלומים שונים שנטען כי היו חייבים לו בעקבות סיום העסקתו. בית המשפט פסק לטובת התובע ברוב הסעיפים. ראשית, בית הדין קבע כי תלושי השכר של התובע אינם משקפים את שכרו בפועל, וכי הנתבעת לא עמדה בחוק הגנת השכר בכך שלא כללה בתלושי השכר את כל רכיבי השכר. לתובע נפסק פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין הפרה זו. שנית, בית הדין הורה לנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר הנובעים מעבודה בשעות נוספות ועבודה בשבתות שלא השתקפו בה, אך רק עבור החודשים ספטמבר 2016, נובמבר-דצמבר 2016, ינואר-מאי 2017, אוקטובר-נובמבר 2017, מאי-יולי 2018 וינואר-מרץ 2019, שכן התובעת סיפקה ראיות רק עבור חודשים אלה. בית המשפט אף הורה לנתבעת לפצות את התובע בגין הפרשות לא מספיקות לביטוח הפנסיוני שלו, בסך 25,237.62 ₪, שישולמו בהפרשי ריבית והצמדה החל מינואר 2018. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנתבעת פיטרה את התובעת שלא כדין ללא שימוע או הודעה מוקדמת בכתב, והורה לנתבעת לשלם 27,428 ₪ פיצויי פיטורים, 8,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה בכתב ו-10,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין. כמו כן נפסקו לתובעת 8,000 ₪ בגין שכר שלא שולם עבור חודש ספטמבר 2019, 4,158 ₪ בגין דמי הבראה ו-16,480 ₪ בגין פדיון ימי חופשה, הן עם הפרשי ריבית והן הפרשי הצמדה מאוקטובר 2019. לבסוף, דחה בית המשפט את תביעת התובעת לפיצוי הלנה והורה לנתבעת לשלם לתובעת הוצאות בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. לנתבע ניתנו 60 יום לקיים את פסק הדין, ולשני הצדדים ניתנה זכות ערעור תוך 30 יום.