רע"א 8911/20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור בתביעת רשלנות רפואית. בתביעה המקורית נטען כי רשלנות המשיבים הובילה להחמצת הזדמנות להציל עובר, שהביאה למותו לפני הלידה. המבקשים ביקשו רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שביטל פסק דין קודם לטובתם. בית משפט השלום פסק תחילה לטובת המבקשים, ומצא כי בית החולים התרשל בכך שלא הורה למבקשת לעקוב אחר תנועות עובריה ולדווח על בעיות כלשהן. רשלנות זו, טען בית המשפט, גרמה לנזק ראייתי והעבירה את נטל ההוכחה לבית החולים. מאחר שבית החולים לא הצליח להפריך את הטענה כי רשלנותם גרמה למותו של העובר, מצא בית המשפט קשר סיבתי בין השניים. למבקשים נפסקו פיצויים בסך 180,000 ₪. עם זאת, בית המשפט המחוזי ערער על החלטה זו, וטען כי המבקשים לא הצליחו להוכיח כי רשלנות בית החולים הובילה למותו של העובר. בית המשפט המחוזי פסק לטובת בית החולים, וכעת ביקשו המבקשים רשות ערעור על החלטה זו. הבקשה נדחתה, והשופט קבע כי הבקשה אינה מעוררת שאלות משפטיות החורגות מהאינטרסים של הצדדים. השופט ציין כי טענות המבקשים אינן מצדיקות את הצורך בערעור נוסף, במיוחד בהתחשב בכך שהערכאות הנמוכות יותר הגיעו למסקנות שונות. כמו כן, הדגישה השופטת כי סיבת מות העובר במקרה זה לא אושרה, מה שהבדיל אותה ממקרים קודמים שהיוו תקדים. עוד קבעה השופטת כי יש ליישם בזהירות את דוקטרינת הנזק הראייתי, בשל הקשיים שהיא מציבה מבחינת הוכחת הסיבתיות בתביעות רשלנות. מאחר שלא התבקשה מענה, לא היה צו להוצאות.