ת"א 11835-04-18

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת התובעת למתן פסק דין הצהרתי לרישום כבעלים היחיד של נכס בנתניה. לטענת התובעת, נכרת הסכם מכר עם הנתבעים באמצעות הנתבע 1 – הפועל מטעמו של הנתבע 2, אחיו. למרות הטענות להסכם מחייב ולתשלום מלא, מצא בית המשפט סתירות וסתירות בראיות שהציג התובע. מספר מסמכים, כולל קבלות תשלום ותזכירים של תשלום, נחשבו כבעלי פוטנציאל לשינוי או לחוסר יכולת מספקת כהוכחה. זאת ועוד, הנתבע 1 לא היה רשאי למכור את זכויותיו של הנתבע 2 בנכס, דבר השולל את טענת התובע לבעלות מלאה. התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבע 1 היה בעל הסמכות או כי הנתבע 2 הסכים למכירה. בנוסף, היעדר הסכם מכר ברור ומחייב וחילוקי דעות בנוגע לתנאי העסקה, לרבות מועדי התשלום ותנאיו, ערערו את עניינה של התובעת. בית המשפט ציין חשדות לכוונה להתחמק מחובות מס עקב הודאת התובע בשיתוף פעולה עם הנתבעים לעיכוב הרישום. כמו כן, בית המשפט הצביע על השיהוי המשמעותי של התובעת בהגשת התביעה ועל היעדר תיעוד ודיווח נאותים על העסקה. ניסיונה של התובעת לאכוף את המכירה תוך שימוש בהגינות נכשל, נוכח מחלוקות מתמשכות ואי עמידה מספקת בתנאי חוזה חיוניים. למרות שהתובע שילם סכומים ניכרים לנתבע 1 ללא החזר, הוא לא פנה לסעדים חלופיים כמו ביטול עסקה או תביעות פירעון. לפיכך, התביעה נדחתה. בית המשפט לא פסק הוצאות בגין התנהגות בלתי הולמת משותפת בעסקאות בין הצדדים. הבקשה לסעד פיצול התקבלה לטובת נקיטת אפיקים משפטיים שונים להבראה כלכלית, מתוך הכרה בכך שהנתבע 1 קיבל את חובות הכספים לתובע.