רת"ק 17878-07-20

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות שדחה תביעה לתשלום עבור עבודה שבוצעה על ידי מהנדס ומפקח בנייה, בשל התיישנות. המבקש עתר לתשלום ממספר משיבים הקשורים להקמת אתר מגורים ארעי. בית משפט קמא דחה תחילה את התביעה כנגד חלק מהמשיבים, אך בהמשך ביטל החלטה זו ותחת זאת קבע כי התביעה התיישנה על הסף, מה שהוביל את המבקש לערער. ערכאת הערעור נענתה לבקשת המבקש לערער ודנה בתיק. הוא מצא כי שגה בית משפט קמא ביישומו את הדין בכל הנוגע להיווצרות עילת התביעה ותחילתה של תקופת ההתיישנות בתובענה לסעד כספי הנובע מהתחייבות חוזית. בית המשפט הבהיר כי זכותה של המבקשת לתשלום בגין עבודה שנעשתה כפופה לדיני החוזים, ובהיעדר מועד קבוע לתשלום, הדבר נדרש זמן סביר לאחר סיום העבודה. ערכאת הערעור קיבלה את קביעתו של בית משפט קמא כי המבקש סיים את העבודה ביום 31.10.2010, אך טען כי מועד זה אינו מציין מתי נוצרה עילת התביעה. הזכות לעתור לבית המשפט לקבלת סעד קמה רק עם הפרת חוזה, שלא אושרה באופן סביר לאחר מילוי התחייבויותיו של המבקש. מאחר שהתביעה הוגשה רק 14 יום לאחר שבע שנים מיום היווסדה, היא לא התיישנה. יתר על כן, המשיבים לא העלו את סוגיית ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, וחלקם לא הזכירו אותה כלל, וזו עילה מספקת לדחיית הערעור. עם זאת, ערכאת הערעור שמרה את יתר הטענות לבירור על ידי בית משפט קמא ובחרה שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים, והותירה סוגיה זו גם לפסק דינו של בית משפט קמא. הערעור התקבל אפוא מבחינת תקופת ההתיישנות, והתיק הוחזר לבית המשפט קמא להמשך הליכים.