ע"א 638/70

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך בין בית ספר לבין הורה, אביו של עופר, שרשם את בנו לכיתה ט' אך משך אותו כעבור 48 שעות, מכיוון שבית הספר לא הוכר על ידי משרד החינוך והתרבות. בית הספר תבע את האב על שכר הלימוד, והתיק הגיע לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון אישר את טענת ההגנה של האב כי היה כשל מוחלט בתמורה, כלומר אביו של עופר לא חויב בתשלום שכר הלימוד מאחר שבית הספר לא סיפק את השירות שסוכם. פסק דין זה מתבסס על ההבנה כי שיתוף הפעולה של האב היה הכרחי כדי שבית הספר ימלא את חובתו ללמד את עופר, וסירובו לשלוח את בנו לבית הספר במשך כל שנת הלימודים גרם לכך שבית הספר לא יכול היה לעמוד בשכר הלימוד המוסכם. לפיכך, בית הספר היה רשאי לתבוע פיצויים רק בגין הפרת חוזה ולא שכר הלימוד המוסכם. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי אי התחשבות חלקית, שעלולה הייתה להתרחש אילו עופר היה לומד בבית הספר זמן מה, לא הייתה מהווה הגנה תקפה, שכן שכר הלימוד לא חולק לסכומים קבועים עבור שירותים ספציפיים. בקשתו החלופית של האב לתקן את התביעה נדחתה, והערעור נדחה, כך שהאב לא חייב בתשלום שכר הלימוד.