פ"א 47825-02-11

תקציר

הערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע, אשר דחה את בקשת המערער לחזור בו מהודאתו בעובדות המפורטות בכתב האישום, לא צלח. כתב האישום מייחס למערער עבירות של בניית מבנים ללא היתר ושימוש בקרקע למטרות שאינן חקלאיות, לצד נאשם נוסף. פרקליטו הקודם של המערער הודה בשמו וטען לעונש, אך המערער החליף אותו לפני מתן גזר הדין ועתר לביטול הכרעת הדין וההודאה. המערער טען כי עורך דינו הקודם לא ייצג אותו כראוי, וכי הודאתו לא נגבתה מרצון. בית משפט קמא דחה את העתירה, והוביל את המערער לערער. ערכאת הערעור הסכימה עם החלטת בית משפט קמא, ולא מצאה ראיות לייצוג לקוי או להיעדר רצון חופשי. בית המשפט קבע כי ציפיותיו של המערער לעונש קל יותר אינן מצביעות על פגם בצוואתו וכי אמונתו בחפותו לא הוכחה. בית המשפט דחה גם את החששות בנוגע לצווי הריסה, וציין כי מבנים שכבר נהרסו או שאינם קיימים לא ייהרסו שוב וכי ניתן להעניק שהות למבנים הניתנים להכשרה. בנוסף, הפחיתה ערכאת הערעור את הקנס שהוטל על המערער, בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובמצבו הכלכלי. החלטת בית משפט השלום לדחות את בקשת המערער לפסילה עמדה בעינה, אך הקנס הופחת מ-180,000 ₪ ל-120,000 ₪, עם אפשרות להמיר סכומים שלא שולמו ב-120 ימי מאסר.