ת"א 1080/06

תקציר

השופטת דוחה את שתי הטענות שהעלו התובעים, דורון לוטן ומ.א. נתנאל. תביעתה של לוטן נגד נתנאל נדחית משום שבית המשפט מוצא כי לוטן היה מודע ומעורב בענייני החברה, לרבות קשייה הכספיים ושינויי זכויות החתימה. טענותיו של לוטן כי פעולות מסוימות נעשו ללא ידיעתו או אישורו אינן נתמכות וסותרות את חומר הראיות. השופט מציין את חוסר המהימנות של לוטן בעדותו, וקובע כי גרסתו לאירועים השתנתה בהתאם לנסיבות. יתרה מכך, בית המשפט קובע כי ההחלטה על שינוי זכויות החתימה התקבלה בהסכמתו ובידיעתו של לוטן. משכך, העסקאות בחשבון החברה נחשבות חוקיות, ולוטן אחראי לתשלום מחצית מחובות החברה כפי שהוסכם בהסכם המייסדים, בהסכם רישן-לוטן ובחתימת הערבות שלו. גם תביעתו של מ.א. נתנאל נגד לוטן נכשלת. אמנם אין חולק כי לוטן חייב לשאת במחצית מחובות החברה כבעל מניות, אך מ.א. נתנאל, ששילם את חובות החברה, אינו זכאי לקבל שיפוי מלוטן. מ.א. נתנאל טוענת כי שילמה את החוב כערבה ולכן זכאית לחלקה של לוטן בתשלום. עם זאת, בית המשפט מוצא כי מ.א. נתנאל לא הציגה ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו. הערבות שנחתמה לכאורה על ידי מ.א. נתנאל אינה מוצגת, ובית המשפט מוצא את הסבריו של נתנאל להיעדרותה אינם משכנעים. זאת ועוד, הסכם ההמחאה שהציג מ.א. נתנאל, במסגרתו הקצה הבנק את זכויות השעבוד שלו למ.א. נתנאל, אינו מבסס את מעמדה של מ.א. נתנאל כערבה. מאחר שמ.א. נתנאל לא הוכיחה כי שילמה את חובות החברה כערבה, תביעתה נגד לוטן לפי חוק הערבות נדחית. לפיכך, שתי התביעות נדחות, והשופט אינו פוסק הוצאות.