ה"פ 39466-03-13

תקציר

החלטת בית המשפט נסובה סביב המסגרת הנורמטיבית הקבועה בסעיף 369 לפקודת החברות להחייאת חברה ששמה נמחק מהמרשם. מדובר בעותרים שהקימו חברה והם בעלי המניות היחידים בה. בית המשפט מזהה שני מרכיבים מכריעים: מערכת היחסים של המבקש עם החברה, ומטרת החייאת החברה. לאור הקשר החזק שלהם לחברה והאינטרסים המשותפים, המבקשים נושאים באחריות לחובות שלא נפתרו, כגון עמלות שלא שולמו. כמו כן, על בית המשפט לבחון האם ההחייאה משרתת מטרה לגיטימית, כמו המשך פעילות החברה או טובת הנאה לצד שלישי. במקרה זה, מבקשים העותרים להחיות את החברה אך ורק לשם העברת מקרקעין לעצמם, תוך העשרת האינטרסים שלהם. בית המשפט מציין כי חוקים ותקנות, כמו תקנה 5א(ד), פוטרים חברות מאגרות רק כאשר ההשבה היא בגין פעולות הקבועות בחוק, ולא רווח אישי. למרות טענות העותרים כי לא התקבלו שירותים במהלך מחיקת החברה, בית המשפט טוען כי הגוף הסטטוטורי האחראי על תאגידים מספק שירותים מכללא, המצדיקים את האגרה. בית המשפט מגיע למסקנה כי על העותרים לשלם את מלוא שכר הטרחה כתנאי להחייאת החברה ולקיום תנאים מפורטים אחרים. לאחר מילוי התנאים, ניתן להחזיר את החברה ללא התערבות שיפוטית נוספת, תוך הדגשת אחריות המבקשים וחשיבות הציות המשפטי בפעילות החברה.