בג"צ 6862/93

תקציר

ענייננו בפרשנות "המבחנים לחלוקת כספים לצורך תמיכה במוסדות ציבור" (י"פ 4042, 1992, עמ' 4687), שנקבעו מכוח חוק יסודות התקציב, התשכ"ה-1965. הסוגיה המרכזית היא האם ועדת התמיכה החריגה כדין פעילויות המתבצעות במסגרת מסגרות חינוך פורמליות מקבלת מימון במסגרת נושא 60, הנוגע ל"פרויקטים תרבותיים". **עקרונות משפטיים וניתוח:** * **פרשנות סטטוטורית ותכלית:** הניתוח של בית המשפט תלוי בפרשנות הכוונה וההיקף של נושא 60 למבחנים. העיקרון המשפטי העיקרי המיושם כאן הוא שיש להבין את לשון החוק לאור תכליתו. מטרת המימון, כפי שנקבע על ידי שר החינוך והתרבות והתקבל על ידי בית המשפט, היא לתמוך בפעילויות *מחוץ למסגרת* הלימודים הפורמליים מכיוון שפעילויות אלו כבר ממומנות על ידי משרד החינוך והתרבות. * **עקרון אי כפל המימון:** חידוש משפטי מרכזי וגורם משמעותי בהחלטת בית המשפט הוא העיקרון נגד "כפל מימון". בית המשפט הכיר בכך ששעות הלימודים והפעילויות במסגרתן ממומנות על ידי משרד החינוך והתרבות באמצעות העסקת מורים ומתן תמיכה למוסדות חינוך. לכן, הגיוני והגיוני מבחינה משפטית שוועדת התמיכות לא תקצה כספים לפעילויות שלמעשה ישכפלו את המימון הממשלתי הקיים. עיקרון זה משמש נימוק מהותי למדיניות הוועדה. * **ההבחנה בין נושא 59 לנושא 60:** העותר טען כי אין להחיל את ההחרגה המפורשת של פעילויות במסגרת החינוך הפורמלי ל"שיעורי תורה" לפי נושא 59 על נושא 60 מכיוון שהחרגה זו לא נאמרה במפורש בנושא 60. בית המשפט דחה טענה זו. הוא נימק כי בעוד שנושא 59 מתייחס באופן ספציפי ל"שיעורי תורה", הקשורים מטבעם למסגרות חינוכיות, נושא 60 מכסה "מפעלים תרבותיים" רחבים יותר כמו סמינרים והרצאות. בית המשפט מצא כי בעוד שפעילויות אלה *יכולות* להתרחש במסגרת החינוך הפורמלי, טבען כפי שמתואר בנושא 60 (סמינרים, כנסים, הרצאות, עצרות) אינן בדרך כלל חלק אינטגרלי מתוכניות הלימודים הפורמליות באותו אופן כמו שיעורים מובנים. * **היעדר החרגה מפורשת לעומת הדרה משתמעת על ידי מטרה:** בית המשפט קבע כי אין לפרש את שתיקתו של נושא 60 על הדרה של פעילויות חינוכיות פורמליות כהזמנה לממן אותן. במקום זאת, *מטרת* המימון, שהיא להשלים ולא לשכפל את המימון החינוכי הקיים, מכתיבה במרומז את ההדרה הזו. בית המשפט קבע כי היעדר הוראה מפורשת בנושא 60 אינו שולל את נחיצותו של תנאי זה כאשר מסתכלים עליו מבעד לעדשת יעד המימון הכולל. * **קביעת מדיניות לפי שיקול דעת והגבלה עצמית:** בית המשפט אישר את סמכותה של ועדת התמיכות לקבוע קווי מדיניות ולהגביל את שיקול דעתה בגבולות המבחנים. ההחלטה לתעדף מימון לפעילויות מחוץ למערכת החינוך הפורמלית נחשבה להפעלה לגיטימית של שיקול דעת זה. הגבלה עצמית זו לא נתפסה כתיקון של המבחנים אלא כבחירה סבירה של מדיניות המבוססת על נימוקים מהותיים (הימנעות ממימון כפול). בית המשפט הדגיש כי מדיניות כזו חייבת להיות מיושמת באופן שוויוני וללא אפליה, וכך הוא מצא. * **דחיית ההסתמכות על חוות דעת היועץ המשפטי:** הסתמכות העותרת על חוות דעת קודמת של היועץ המשפטי למשרד החינוך והתרבות נדחתה. בית המשפט הבהיר את דברי היועץ המשפטי וציין כי היא מתייחסת לפעילות תרבותית המתבצעת *מחוץ לשעות הלימודים, ובכך עולה בקנה אחד עם מדיניות הוועדה. גם אם נפלה טעות בחוות הדעת הקודמת, קבע בית המשפט כי אין בה כדי להקנות זכות כלשהי לעותר בנסיבות אלה. לסיכום, בית המשפט אישר את החלטת ועדת התמיכה, וקבע כי החרגת פעילויות בתוך מוסדות חינוך פורמליים ממימון לפי נושא 60 הייתה נכונה מבחינה משפטית. זאת על בסיס העיקרון של מניעת מימון כפול של פעילויות חינוכיות שכבר מכוסות על ידי משרד החינוך והתרבות, ועל המטרה האינהרנטית של כספי התמיכה להשלים ולא להחליף יוזמות חינוכיות קיימות במימון המדינה. בית המשפט גם הכיר בסמכותה של הוועדה לקבוע מגבלות מדיניות כאלה כהפעלה לגיטימית של סמכות שיקול הדעת שלה.