ע"נ 37902-06-24

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המבוסס אך ורק על הנתונים שסופקו, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים הרלוונטיים: **ניתוח משפטי: ת"נ 37902-06-24 פלוני נ' קצין התגמולים - משרד הביטחון - אגף השיקום** **הקדמה** פסק הדין שלפנינו עוסק בשאלה משפטית מהותית בדיני נזיקין וביטוח לאומי, והיא הגדרת המושג "חבלה" כמשמעותו בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים"). המחלוקת נוגעת לשאלה האם קרע בשריר אשר נגרם ללא סיבה נראית לעין, כתוצאה מפעילות מבצעית, נחשב ל"חבלה" כהגדרתה בחוק, ובפרט "חבלת שירות". **עובדות רלוונטיות** המערער, שוטר שגויס בשנת 2015, נפצע ביום 11.7.23 במהלך פעילות לפיזור מפגינים. הוא חש כאב פתאומי בשוק השמאלית, אשר אובחן כקרע חלקי בשריר התאומים. תביעתו להכרה כנכה צה"ל (לטענתו, "חבלת שירות") נדחתה על ידי קצין התגמולים, אשר קבע כי הפגיעה אינה נופלת בגדר "חבלת שירות" כהגדרתה בחוק. **השאלה המשפטית העיקרית** האם קרע בשריר שנגרם ללא סיבה פיזית חיצונית נראית לעין, אלא כתוצאה מתנועה חדה או מאמץ במהלך פעילות מבצעית, מהווה "חבלה" כמשמעותה בחוק הנכים, ובפרט "חבלת שירות"? **טיעוני הצדדים** * **המערער:** טען כי פציעתו אירעה בעת שניסה להדוף מפגינים, וכי מגע עם ההמון גרם לתנועה "לא נכונה" שהובילה לקרע. לשיטתו, די בכך שגורם חיצוני (המגע עם ההמון) יצר מצב בו בוצעה תנועה הגורמת לפציעה, כדי להכיר בפגיעה כ"חבלה". המערער הסתמך על פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל (ארצי) 212-06 קגנוביץ) אשר קבע כי אם היה גורם חיצוני שיכול היה להוות מכשול, יש לקבוע כי החבלה נגרמה בשל אותו גורם. * **המשיב (קצין התגמולים):** טען כי המקרה אינו נופל בגדר "חבלה" כהגדרתה בחוק הנכים, המוגדרת כ"נזק אנטומי לגוף שנגרם במישרין מגורם פיזי חיצוני באירוע מסוים". לטענתו, לא הוכח גורם פיזי חיצוני שהביא ישירות לנזק. הוא הדגיש כי הדיווחים המוקדמים של המערער, הן לרופאים והן בתיעוד בזמן אמת, לא ציינו פגיעה מגורם חיצוני, אלא רק תחושת כאב פתאומית. המשיב העדיף את הדיווחים בזמן אמת על פני תצהירים מאוחרים, וטען כי גם התצהירים אינם מציינים מגע פיזי עם מפגינים או גורם חיצוני אחר. **הכרעת הוועדה (בית המשפט)** הוועדה דחתה את הערעור. עיקר הנימוק נסוב סביב הגדרת "חבלה" בחוק הנכים והפסיקה העדכנית. **ניתוח משפטי מעמיק - עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **הגדרת "חבלה" בחוק הנכים:** הוועדה הדגישה את לשון החוק, כפי שהיא מפורשת כיום, המחייבת "נזק אנטומי לגוף שנגרם במישרין מגורם פיזי חיצוני באירוע מסוים". הדגש הוא על **"במישרין"** ועל **"גורם פיזי חיצוני"**. 2. **פסיקת בית המשפט העליון כחידוש משפטי:** הוועדה התבססה באופן משמעותי על פסקי דין עדכניים של בית המשפט העליון (רע"א 5578-23 ורע"א 5549-23). פסקי דין אלו מהווים חידוש משפטי משמעותי בפרשנות מושג ה"חבלה". * **רע"א 5578-23 פלוני נ' קצין תגמולים:** קבע בית המשפט העליון כי "באין פגיעה פיזית בגוף ונזק אנטומי לגוף אשר נגרם ע"י גורם פיזי חיצוני, אין מדובר בחבלה. קביעה זו התבססה על לשונו של חוק הנכים, על שפת בני אדם והשכל הישר". * **רע"א 5549-23 פלונית נ' מדינת ישראל קצין תגמולים:** קבע כי בהעדר הוכחת קיומו של "גורם פיזי חיצוני", לא ניתן להכיר בקיומה של "חבלה". 3. **החלת העקרונות על המקרה:** הוועדה קבעה כי במקרה הנדון, הקרע בשריר המערער, אף שהוא "נזק אנטומי לגוף", **לא נגרם במישרין מגורם פיזי חיצוני**. * **ניתוח הדיווחים בזמן אמת:** הוועדה ייחסה משקל מכריע לדיווחים הראשוניים של המערער לצוות הרפואי ולתיעוד בזמן האירוע. בדיווחים אלו (לשחרור מבית החולים, לדו"ח פציעה, לבקשת הכרה) לא נטען כי הפגיעה נגרמה ממגע עם מפגינים או גורם חיצוני אחר. המערער דיווח על תחושת כאב פתאומית. * **הבחנה בין מאמץ לגורם חיצוני:** הוועדה הדגישה כי גם בתצהירי המערער, אשר הוגשו מאוחר יותר, לא נטען באופן ברור למגע פיזי עם גורם חיצוני. התיאור של "חבלה סיבובית שנוצרה בזמן המגע מול ההמון" אינו מספיק. הוועדה קבעה כי נראה שהקרע נגרם כתוצאה מ**תנועה חדה** שעשה המערער, ולא כתוצאה מ**מגע פיזי ישיר** עם מפגין או חפץ. * **משקל ראיות:** הוועדה אימצה את העיקרון המשפטי שראוי לתת משקל רב יותר למסמכים שנערכו בזמן האירוע ובסמוך אליו, כיוון שהם משקפים באופן אותנטי יותר את נסיבותיו (בהתבסס על פסיקה קודמת). 4. **הבחנה מפסק הדין בעניין קגנוביץ:** הוועדה דחתה את טענת המערער כי פסק הדין בעניין קגנוביץ תומך בעמדתו. היא הדגישה את ההבדלים המהותיים: * **הגדרת חבלה:** חוק הביטוח הלאומי, בו עסק פסק הדין, מכיל הגדרה שונה במעט, ולצד זאת החוק עצמו (סעיף 150) הגדיר "חבלה" כ"אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית". * **העובדות:** בעניין קגנוביץ, בית הדין לעבודה בחן מקרה בו הוכח שהתאונה ארעה בעת שהמערער דרך על מדרגה בצורה לא יציבה, וקבע כי **המדרגות עצמן** היוו הן גורם חיצוני להגברת מאמץ היתר והן **מכשול שגרם לנפילה או מעידה**. במקרה הנוכחי, הוועדה קבעה כי לא הוכח קיומו של מכשול או גורם פיזי חיצוני דומה. 5. **פרשנות מצמצמת לעומת מרחיבה:** הוועדה הבהירה כי גם אם ניתן לראות את הפעילות המבצעית והצורך למנוע חסימת כביש כגורמים שהובילו למאמץ, וכי אילולא הם לא היה נדרש המאמץ, **בהיעדר גרימה במישרין על ידי גורם פיזי חיצוני, אין מקום לפרשנות מרחיבה של מושג ה"חבלה"**. עמדת המחוקק והפסיקה הנוכחית היא לפרשנות מצמצמת יותר של המונח "חבלה" בהקשר זה. **מסקנה** הוועדה הגיעה למסקנה כי החלטת קצין התגמולים, שדחתה את תביעת המערער להכרה כנכה צה"ל בשל "חבלת שירות", בדין יסודה. הפציעה, קרע בשריר, לא נגרמה במישרין מגורם פיזי חיצוני, כנדרש על פי לשון חוק הנכים והפסיקה העדכנית של בית המשפט העליון. לפיכך, דין הערעור להידחות. **הערות נוספות** * פסק הדין מדגיש את החשיבות הקריטית של תיאור הנסיבות בזמן האירוע וסמוך לו. * ההבחנה בין "מאמץ יתר" (גורם פנימי) לבין "פגיעה מגורם פיזי חיצוני" היא לב ליבה של ההכרעה. * ההסתמכות על פסקי דין עדכניים של בית המשפט העליון מהווה חיזוק לעמדה המצמצמת בפרשנות המושג "חבלה" בהקשר של גורמים פיזיים חיצוניים.