ת"א 40577-03-16

תקציר

פסק דין זה דן במחלוקת בין קבלן תובע לבין מזמין נתבע בנוגע לחוזה לאיטום בריכת נוי עירונית ציבורית למניעת דליפת מים. הקבלן נשכר כקבלן משנה לביצוע עבודות האיטום על פי מפרט טכני שהוצע על ידי הקבלן ואושר על ידי הנתבעת. העבודה הייתה אמורה להסתיים בתוך פרק זמן סביר אך הוארכה בשל בעיות שונות, מה שהוביל להוצאות נוספות עבור הנתבעת. בית המשפט בוחן את המסגרת הנורמטיבית המסדירה הסכמים קבלניים, וקובע כי על שני הצדדים מוטלת האחריות לקיים את תנאי החוזה. כמו כן הוא דן בדוקטרינה של "ביצוע משוער", החלה כאשר לא ניתן לבצע עבודה או שירות כמוסכם אלא ניתן לבצעם בשינויים קטנים. מסקנת בית המשפט היא כי על הקבלן מוטלת האחריות לוודא כי העבודה תושלם בהתאם להסכם, לרבות תיקון ליקויים הנובעים מתהליך העבודה. באשר לטענות הספציפיות, בית המשפט דוחה את טענת הנתבעת כי הקבלן השתמש בחומרים בלתי הולמים, וקובע כי החומרים שירתו את מטרתם ואושרו על ידי הנתבעת. בית המשפט דוחה גם את טענות הנתבעת לגבי הבד המשמש לאיטום, שכן התובעת בדקה אותו באזור ייחוס וקיבלה אישור מהנתבעת. עם זאת, בית המשפט מצדד בנתבעת בנושא הקרעים והניתוקים שגרמו לאיבוד מים, וקבע כי אלה נבעו מרשלנות התובעת, ובפרט אי הפעלת פריימר, לצד נזק מכני שנגרם על ידי עובדי הנתבעת ופיקוח לקוי. מחוות הדעת והראיות של המומחה עולה כי הכנת התשתית והידוק המצעים על ידי הנתבעת היו לקויים, דבר שתרם לכישלון עבודות האיטום. בית המשפט מציין כי הנחת הנתבע כי כשלים באיטום נבעו מפגיעות מכניות אינה סבירה. כמו כן, נמתחה ביקורת על הנתבעת על כך שלא זימנה עדים רלוונטיים מחברת פולימרים, שהנתבעת שכרה לצורך תיקון עבודתה של התובעת, להעיד. בית המשפט מגיע למסקנה כי חוסר יכולתה של התובעת להשלים את האיטום, יחד עם הנחיות הנתבעת לתיקונים נדרשים, הצדיקו את ביטול ההסכם על ידי הנתבעת. נמצא כי עבודתו של התובע הייתה לקויה ולא השיגה את התוצאה הרצויה, ומשהתובע סירב לבצע את התיקונים הנדרשים, הוא אינו זכאי לתמורה החוזית. בפנייה לתביעה שכנגד, בוחן בית המשפט את הנזקים וההוצאות שנגרמו לנתבע. היא פוסקת לנתבעת עלויות שונות, לרבות ניהול האתר, הוצאות תקורה של החברה, עלות שכירת "פולימרים", מפעלי מים, בד גיאוטכני, עלויות עבודה ותחזוקת גינות – והכל יפוצו על ידי התובע. עם זאת, בית המשפט דוחה את תביעת הנתבעת להחזר קנס כספי שהטילה עיריית תל אביב, שכן לא הביאה ראיה מספקת לתשלום. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות אשמתו התורמת של הנתבע בהכנת תשתיות לקויות וחוסר ניסיונו של התובע, מחליט בית המשפט לקזז 40% מהפיצוי הכללי המגיע לנתבע. בסופו של דבר, תביעת התובע/הנתבע שכנגד נדחית, והנתבע/התובע שכנגד מקבל 345,593 ₪, בצירוף ריבית, הוצאות ושכר טרחת עורך דין.