ע"נ 19/10

תקציר

המערער, החולה בטרשת נפוצה (MS), פנה לבית המשפט בבקשה להכיר במחלתו כקשורה לשירות ולכן זכאי להטבות לפי חוק הנכים. המערער טען כי מחלתו נגרמה בשל שלושה גורמים הקשורים לשירותו הצבאי: תאונת דרכים, חשיפה לתנאי אקלים חמים בבקעת הירדן ולחץ נפשי ממצבים מסוכנים בעת שירותו כנהג בגדה המערבית. המשיב הכחיש קיומו של קשר סיבתי בין שירותו של המערער לבין מחלתו. בית המשפט פירט את ההליכים הממושכים, את חוות דעת המומחים שהוצגו ואת הראיות שהוגשו. היא ניתחה כל אחת מטענות המערער והגיעה למסקנה כי אף אחד מהגורמים הנטענים לא גרם להתפרצות המחלה. ראשית, פגיעת הראש מתאונת הדרכים לא הייתה קשורה להתפתחות טרשת נפוצה, שכן הסימפטומים הראשונים הופיעו זמן רב מדי לאחר התאונה, ולא היה קונצנזוס רפואי עדכני התומך בקשר סיבתי. שנית, לא הוכח כי חשיפה לתנאי אקלים קיצוניים גרמה להתפרצות טרשת נפוצה, וטענות המערער בדבר תסמינים קבועים לא הוכחו. שלישית, המערער לא הצליח להוכיח כי חווה מתח נפשי משמעותי במהלך שירותו. הראיות הצביעו אחרת, והצביעו על ניסיון שירות משביע רצון והיעדר לחץ סובייקטיבי. בנוסף, הספרות הרפואית על השפעת לחץ על הופעת טרשת נפוצה לא הייתה חד משמעית. בית המשפט מצא כי המערער לא ביסס קשר סיבתי בין שירותו הצבאי לבין התפרצות הטרשת הנפוצה. לפיכך, הערעור נדחה.