ע"א 2040/04

תקציר

פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מתייחס לסכסוך מכר מקרקעין בין שני צדדים: מירי פיש שנקר (פיש), הרוכשת, וליאון קונס (קונס), המוכר, האדריכל והמפקח על הפרויקט. התביעה כללה גם תביעות שכנגד של קונס ושני משיבים נוספים – אלי בן שם חברה לבנין והשקעות בע"מ (החברה הקבלנית) ואליעזר בן שם. פסק דינו של בית משפט השלום, אשר אושר ברובו על ידי בית המשפט המחוזי, הכיר בקונס כמוכר לפי חוק המכר (דירות), ובכך הטיל עליו את האחריות לפערים מסוימים בין תנאי החוזה לבין הדירה הנמסרת, לרבות גודל הממ"ד, גובה תקרת חדר השינה ומיקום החניות, מה שהביא לירידת ערך הדירה. בית המשפט הורה לקונס ולמשיבים האחרים לשלם לפיש פיצוי בסך 218,496 ₪, אך ניכה מסכום זה את יתרת מחיר הדירה שלא שולמה (70,000 ₪). הערעור הנגדי של פיש, שלא צלח, התייחס לגובה הפיצוי בגין ירידת הערך, וביקש סכום גבוה יותר. ערעורו של קונס, שנדחה באופן דומה, טען לחלוקת אחריות שונה בין המשיבים, ערער על פסיקת היתרה שלא שולמה לחברה הקבלנית ולבן שם, וביקש תשלומים נוספים בגין תוספות ושינויים שביקש פיש, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב. בית המשפט המחוזי אישר את ממצאי בית משפט השלום, שהתבססו על ניתוח מפורט, ולא מצא עילה להתערב בהם. בית המשפט הדגיש כי אין זה מתפקידה של ערכאת ערעור לבחון מחדש את הסכסוך כולו. באשר לחוות הדעת שהוצגו, קבע בית המשפט כי בסמכותו של בית משפט קמא להעריך את מהימנותן ולהעדיף זו על פני זו, וזאת תוך נימוקים קבילים. פסק הדין התייחס גם ליחסים הפנימיים ולחלוקת האחריות בין המשיבים, ציין כי הם לא היו צד לשיקוליו של בית משפט השלום, ודחה את ניסיונו של קונס להציגם בשלב הערעור. לבסוף, פסק בית המשפט הוצאות, ולא מצא עילה להתערב בהחלטת בית משפט השלום, ודחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, תוך שהוא מותיר כל צד לשאת בהוצאותיו.