ת"פ 3138/07

תקציר

הנאשם הואשם בשבעה סעיפים של שוד בנסיבות מחמירות ושהייה בלתי חוקית בישראל. כתב האישום מפרט אירועים דומים בהם נהג הנאשם, לעיתים קרובות בליווי שותף, לעלות על מונית, לטעון כי הוא זקוק להסעה ליעד, ולאחר מכן לשדוד את נהג המונית באיומי סכין לפני שנמלט מהמקום עם המונית. הראיה העיקרית שהציגה התביעה הייתה זיהוי הנאשם על ידי שישה מתוך שמונה עדים, שזיהו אותו באופן חיובי במסדרי זיהוי. אחד האירועים, בו היה מעורב הקורבן ברזאני, נתמך בראיות נוספות: הטלפון של ברזאני נמצא ברשותו של הנאשם זמן קצר לאחר השוד, ועד ראייה ראה את הנאשם ושותפו בזירת הפשע זמן קצר לפני השוד. הנאשם הכחיש את כל ההאשמות וטען כי שהה במקום אחר במהלך האירועים, למעט אירוע ברזאני, בו הכחיש את השתתפותו. השופט קבע כי זיהוי הנאשם על ידי העדים מהווה עילה מספקת להרשעה, שכן הוא התנהל כדין ובאופן אמין. גם אמינותם של העדים הייתה ללא דופי. בנוסף, השופט ציין כי הנאשם שיקר בנוגע להחזקת טלפון נייד, יחסיו עם שותפו לפשע וכינויו. שקרים אלה תמכו עוד יותר בראיות הזיהוי. עדותו של מודיע, יחד עם דבריו של הנאשם עצמו, אישרו את מעורבותו בשוד. השופט הגיע למסקנה כי התביעה הוכיחה את האישומים מעבר לספק סביר, והנאשם אשם גם בשהייה בלתי חוקית בישראל, שכן לא היה לו היתר כניסה לארץ. השופטת נאוה בן-אור הרשיעה את הנאשם בכל האישומים והורתה על תסקיר מבחן לפני גזר דינו. ההחלטה ניתנה ביום 5.5.2008.