בג"צ 175/71

תקציר

בג"ץ קבע כי סירוב משרד החינוך והתרבות להעניק תמיכה כספית לפסטיבל מוזיקה פרטי המבצע מוזיקה כנסייתית מוצדק. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט קיסטר, טענה כי החלטת המשרד התבססה על קריטריונים סבירים והגיוניים הנוגעים לאינטרס הציבורי, למיקום הפסטיבל ולצורך בתמיכה ציבורית. היא הדגישה כי אין זה מתפקידה של המדינה לממן הפצה של מוסיקה דתית או אמנות דתית בקרב כלל האוכלוסייה, במיוחד כאשר הפסטיבל המדובר אינו משרת את צורכי הפולחן של קהילה דתית כלשהי. יתר על כן, משמעותו התרבותית ונחיצותו של הפסטיבל הוטלו בספק, במיוחד בהתחשב במשאביה המוגבלים של המדינה ובקיומן של יוזמות תרבותיות אחרות הפונות לקהלים רחבים יותר או משרתות תפקיד מאחד עבור העם הישראלי. השופט קיסטר התייחס גם לעקרון הסובלנות הדתית והשוויון, וקבע כי על המדינה מוטלת חובה פוזיטיבית למלא את הצרכים הדתיים של אזרחיה ולספק חינוך דתי. עם זאת, במקרה זה לא הייתה אפליה נגד קהילה דתית כלשהי, והעותר לא ייצג זרם נוצרי כלשהו. היא הגיעה למסקנה כי שיקולי המשרד ראויים וכי אל לו לבית המשפט להתערב בהחלטות מנהליות הנוגעות לתקצוב תרבות. השופט ח' כהן, בדעת מיעוט, סבר כי המשרד חרג מסמכותו בכך שהטיל מגבלות אמנותיות על מוסדות המבקשים תמיכה כספית. לדברי השופט כהן, תפקיד המשרד הוא לבחון את הלגיטימיות והערכאות של מוסדות תרבות ואת צרכיהם הכספיים מבלי להשפיע על בחירותיהם האמנותיות. את קביעת הערך או המדיניות האמנותית יש להשאיר למוסדות עצמם. ממלא מקום הנשיא זוסמן הסכים כי בית המשפט לא צריך להתערב בהחלטות מנהליות הנוגעות למימון תרבות וכי למשרד שיקול דעת לקבוע אילו מוסדות יקבלו תמיכה. הם הדגישו כי את ההחלטה על התמיכה הכספית יש להשאיר לממשל.