עב"ל 20974-01-16

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור בשאלה האם אירוע נחשב ל"תאונת עבודה" על פי קריטריונים משפטיים ספציפיים. בית המשפט מקבל חלקית את הערעור, ומדגיש כי הכרה בתאונה כ"תאונת עבודה" דורשת ראיות ל"חבלה", כלומר אירוע תאונתי המוביל לפציעה המצריכה טיפול רפואי או שיקום. בהסתמך על תקדימים, פסק הדין מבהיר כי גם ללא אובדן כושר עבודה, הצורך בהתערבות רפואית כשלעצמו יכול להצדיק סיווג אירוע כתאונת עבודה. הדיון מצביע על מקרה ספציפי בו ביקשה המערערת הכרה בתאונה, בטענה כי נזקקה לטיפול רפואי בשל כך. ההחלטה כוללת מינוי מומחה רפואי שיעריך את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הצורך הרפואי. עם זאת, בית המשפט מזהה כי שאלות רלוונטיות בנוגע לקשר סיבתי זה לא הוצגו למומחה, אלא התמקדו בליקויים מתמשכים ולא בטיפול הרפואי המיידי הנדרש לאחר התאונה. לפיכך, היא מורה להחזיר את עניינו של המערער לבית המשפט המחוזי על מנת שיעסוק בשאלות ספציפיות אלה, תוך הבטחת הערכה יסודית האם האירוע גרם במישרין לצורך בטיפול רפואי. הערעור מתקבל על יסוד שיקולים אלה, ללא הוצאות בשל ייצוגו של המערער על ידי הסיוע המשפטי. פסק דין זה מדגיש את הפרשנות המרחיבה יותר של המונח "חבלה" בתביעות תאונות עבודה ואת הצורך הפרוצדורלי בהערכה מדויקת של הסיבתיות בין התאונה לבין הטיפול הרפואי שנגרם כתוצאה ממנה.