ע"פ 5450/08

תקציר

הכרעת הדין היא לטובת המתלוננת, שטענה כי המערער אנס אותה. השופטים הסכימו פה אחד כי היחסים בין השניים היו בתחילה בהסכמה, אך חלקו על הטענה כי המתלונן ביקש מהמערער לחדול ממעשיו. פסק דינו של בית משפט קמא, שהרשיע את המערער באונס ובעדות שקר במהלך החקירה, התבסס על דעת הרוב שמצאה את עדותה של המתלוננת אמינה, ובעיקר על המרכיבים המרכזיים שביססו את אשמתו של המערער. השופטים הכירו בכך שלגרסת המתלוננת היו סתירות ואי התאמות, אך הן לא היו משמעותיות מספיק כדי להטיל דופי בעדותה כולה, מה גם שניתן לייחס אותן למצוקתה הנפשית. השופטים אף מצאו את גרסתו של המערער בלתי עקבית ובלתי נתמכת, מה גם שהיא כללה טענות שקשה היה להאמין בהן. זאת ועוד, היו אלמנטים מחוץ לעדותה של המתלוננת שתמכו בגרסתה לאירועים, לרבות הודאתו הראשונית של המערער, ממצאי המומחה והתנהגותה של המתלוננת לאחר האירוע. השופטים הדגישו כי ממצאי המהימנות במקרים כאלה צריכים להתבסס על הערכה מקיפה של ההיגיון הפנימי של העדות, הקוהרנטיות והתמיכה החיצונית שלה, תוך התחשבות גם בהתרשמות הישירה של העדים. הם הגיעו למסקנה כי הרשעתו של המערער באונס ובעדות שקר הייתה מוצדקת וכי היעדר ראיות אובייקטיביות אינו מחייב זיכוי, מה גם שעדותה של המתלוננת נבדקה בקפידה ונמצאה אמינה. בנוסף, ציינו השופטים כי התעלמותו של המערער מהתנגדותה הברורה של המתלוננת פגעה באוטונומיה ובכבודה, והדגישו את הצורך בהסכמה הדדית ביחסי מין.