ב"ל 16413-11-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של פסק דין ב"ל 16413-11-23** **הקדמה:** פסק דין זה של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה עוסק בתביעת מר רוני פרץ ("התובע") כנגד המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") להכיר בליקויים בברכיו כמחלת מקצוע, על פי תורת המיקרוטראומה, כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. הנתבע דחה את התביעה בטענה כי לא הוכחו אירועים תאונתיים זעירים, קשר סיבתי רפואי, וכי המחלה נגרמה מתהליך טבעי. **המסגרת הנורמטיבית ותורת המיקרוטראומה:** 1. **הגדרת "תאונת עבודה" (סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי):** סעיף זה מגדיר תאונת עבודה כמקרה שאירע "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו". ההגדרה משתרעת גם על עובדים עצמאיים. 2. **הלכת המיקרוטראומה – שני תנאים מצטברים:** * **קיום פגיעות זעירות מצטברות:** בית הדין מדגיש כי על מנת להכיר בפגיעה כתוצאה ממיקרוטראומה, יש להוכיח קיומן של פגיעות זעירות, שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר, אך הצטברותם יחד הובילה לנזק ממשי הפוגע בכושר העבודה. הדוגמה של "טיפות מים המחוררות חור באבן" ממחישה היטב את העיקרון. * **תנועות חוזרות ונשנות:** הפגיעות הזעירות נגרמות כתוצאה מתנועות חוזרות ונשנות. תנועות אלו אינן חייבות להיות זהות לחלוטין, אלא "זהות במהותן", כלומר, דומות האחת לרעותה ופועלות על אותו אזור בגוף. גם תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אך נדרש שיתקיים "רצף" של תנועות בתכיפות מספקת לגרימת הנזק המצטבר. * **הבחנה מעבודה פיזית קשה:** בית הדין מדגיש כי המושג "מיקרוטראומה" אינו יכול להפוך "מאמצים קשים" לסדרת פגיעות זעירות באופן אוטומטי. נדרשת הוכחה קונקרטית של דפוס פגיעה ספציפי. (פסקה 16). 3. **דרישת מומחה רפואי:** כאמור בפסקה 15, קיימת דרישה לקיומה של חוות דעת ממומחה רפואי, אשר יקבע האם מדובר בפגיעות זעירות ומצטברות או בתהליך תחלואתי טבעי. **ניתוח הראיות וההכרעה בפסק הדין:** בית הדין דחה את תביעתו של התובע כבר בשלב זה, וללא צורך במינוי מומחה רפואי. מסקנה זו התבססה על כשלים בהוכחת התשתית העובדתית הנדרשת לתורת המיקרוטראומה, כפי שיפורט להלן: 1. **היעדר תשתית עובדתית מוצקה:** * **חוסר בראיות אובייקטיביות:** בית הדין מציין כי התובע הסתמך בעיקר על גרסתו האישית, ולא הציג ראיות אובייקטיביות התומכות בטענותיו. * **סידורי עבודה:** התובע טען לעבודה במשך 8 שעות ביום, 6 ימים בשבוע, אך לא הגיש עותקים מסידורי העבודה, על אף שהיה באפשרותו לבקשם ממעסיקו. הדבר מעלה סימן שאלה לגבי עקביות ושגרת העבודה. (פסקה 20). * **דוחות נוכחות:** בדומה, התובע לא הציג דוחות נוכחות, למרות שמעסיקו מנהל רישום כאמור. (פסקה 21). * **דיווחים על מהמורות:** התובע טען כי דיווח למחלקת הבטיחות על מהמורות, אך לא הציג כל תיעוד לכך. בית הדין יישם את הכלל כי הימנעות מהגשת ראיה רלוונטית, כאשר היא בהישג יד ואין לה הסבר סביר, מקימה חזקה שהראיה הייתה פועלת נגדו (ע"א 55/89 קופל). (פסקה 22). 2. **שיהוי והשתנות בפעולות:** * **מגוון כלי רכב ופעולות:** התובע עובד על גורר ומלגזות, כאשר סוגי המלגזות שונים (דוושות שונות). כמו כן, מהירות הנסיעה ומשקל המכולות משתנים. בית הדין מצא כי עבודתו מגוונת ומשתנה, ואין בה רצף של תנועות חוזרות ונשנות הזהות במהותן, כנדרש לפי הלכת המיקרוטראומה. (פסקאות 27, 28, 29). * **ספק לגבי כיפוף ויישור הברכיים:** למרות טענות התובע לגבי כיפוף ויישור ברכיים, צפייה בסרטונים שהגיש, יחד עם חקירתו, העלתה כי לא ידע לתאר היכן מתבצעות פעולות אלו באופן משמעותי. נראה כי הברכיים היו במנח סטטי, וכללה לכל היותר הזזת רגל מדוושה לדוושה, ולא פעולות חוזרות ונשנות המשפיעות על הברכיים. (פסקה 24). * **אופי הנסיעות:** הנסיעות משתנות באורכן במהלך היום (קצרות או ארוכות), ואין סדר יום קבוע המאפשר זיהוי רצף של פעולות. (פסקה 25). 3. **הבחנה בין סוגי פגיעות:** * **הבחנה מפסק דין קודם (עב"ל 33746-01-14):** בית הדין הדגיש כי במקרה שנדון בפסק דין זה, התובע הצליח להוכיח תשתית עובדתית למיקרוטראומה, עם נסיעות קבועות, מסלול קבוע, משך נסיעה קבוע, וכדומה. לעומת זאת, במקרה הנוכחי, התובע לא הוכיח פעולות יישור וכיפוף משמעותיות, ובפרט לא הוכחו תנועות מהותיות כפי שנראה בסרטונים. (פסקה 31). * **הבחנה מפסק דין אחר (עב"ל 29129-06-18):** בית הדין קבע כי פסק דין זה אינו רלוונטי, מכיוון שעסק בשאלת סכרת ולא במיקרוטראומה ברכית. (פסקה 31). 4. **טענת ה-CTS:** התובע טען כי בשל הכרה בתביעתו ל-CTS (כנראה מחלה הקשורה לחבלת מאמץ בעבודתו), הרי שזה מצדיק הכרה גם בתביעתו לברכיים, בשל חשיפה לרטט. בית הדין דחה טענה זו, והבהיר כי כל מקרה נבחן לגופו, ונדרשת תשתית עובדתית ספציפית ביחס לכל איבר גוף. (פסקה 30). **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **החמרה בדרישות ההוכחה:** פסק הדין ממחיש את ההחמרה בדרישות ההוכחה להוכחת תשתית עובדתית של מיקרוטראומה. בית הדין מציב רף גבוה של הצגת ראיות אובייקטיביות, מעבר לגרסתו האישית של התובע. * **חשיבות הראיות הנסיבתיות:** דחיית התביעה בשל אי-הצגת מסדרי עבודה, דוחות נוכחות ודיווחים על מהמורות, מדגישה את חשיבותן של ראיות נסיבתיות שיכולות לתמוך בטענות התובע. אי-הצגתן, ללא הסבר סביר, פועלת לרעת התובע. * **הדגשת "זהות במהותן" לעומת "זהות מוחלטת":** אמנם בית הדין מכיר בכך שהתנועות אינן חייבות להיות זהות לחלוטין, אך במקרה זה, השתנות הפעולות, סוגי כלי הרכב, מהירויות, ומשקלים, מנעו את ההכרה ב"זהות במהותן" הנדרשת. * **צפייה בסרטונים ככלי הוכחה:** הסרטונים שהגיש התובע, במקום לחזק את טענותיו, הובילו למסקנה ההפוכה, שכן לא הודגמה בהם פעולת כיפוף ויישור מהותית של הברכיים. זהו שימוש בכלי ראיה על ידי בית הדין לבחינת טענות הצדדים. * **אי-מינוי מומחה רפואי כשאין בסיס עובדתי:** פסק הדין מדגיש את העיקרון כי בית הדין לא ימנה מומחה רפואי בטרם הוכחה תשתית עובדתית מספקת, שתאפשר למומחה לבחון את הקשר הסיבתי. במקרה זה, הפגם הראייתי והעובדתי מנע את המשך הדיון לשלב זה. **סוף דבר:** דין התביעה להידחות בשלב זה, מבלי למנות מומחה רפואי. בית הדין לא מצא את התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת תורת המיקרוטראומה. ההחלטה מדגישה את הצורך בהוכחה קונקרטית של דפוס פגיעה חוזר ונשנה, הנתמך בראיות אובייקטיביות, ולא רק על טענות בעל פה.