רע"א 3559/09

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לדיון בבקשה לקבילות ראיות במשפט תביעת נזיקין אזרחית. עניינה של פרשה באירוע אכזרי שהתרחש ב-12 באוקטובר 2000, במהלכו נרצחו שני חיילי צה"ל בלינץ' בתחנת המשטרה ברמאללה שבוצע בידי אזרחים ושוטרים פלסטינים. יורשי החיילים המנוחים והתלויים בהם (המשיבים) הגישו תביעת נזיקין לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד מבצעי הפיגוע, הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת וג'יבריל רג'וב. בינתיים נשפטו התוקפים והורשעו בבית משפט צבאי. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הגישו המשיבים בקשה לקבוע כי סעיפים 42א-42ג לפקודת הראיות [נוסח חדש] יחולו על כל הצדדים לתובענה ויאפשרו הגשת פסקי הדין של העבריינים כראיה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, וקבע כי פסקי הדין קבילים כראיה לכל הנאשמים, לרבות המבקשים (הרשות הפלסטינית, ערפאת ורג'וב), אך המבקשים יכולים להציג ראיות לסתור את פסקי הדין. לאחר מכן ערערו המבקשים על החלטה זו, בטענה כי הממצאים והמסקנות בפסקי הדין של בית המשפט הצבאי אינם קבילים כראיה בהליך האזרחי. עם זאת, במהלך הדיון בערעור התברר כי אין מחלוקת ממשית בין הצדדים בעניין זה, שכן המבקשים לא ערערו על קבילות הראיות או על עובדות האירוע כמתואר בפסקי הדין. בית המשפט ציין כי סעיף 42א לפקודת הראיות קובע קבילות ממצאים ומסקנות בפסק דין פלילי כראיה לכאורה במשפט אזרחי רק אם המורשע או יורשו הוא צד במשפט האזרחי. מאחר שהמבקשים לא הורשעו בהליך הפלילי, מתעוררת השאלה האם הממצאים והמסקנות יהיו קבילים לגביהם. עורכי דינם של המשיבים אישרו כי בכוונתם להציג ראיות המצביעות על כך שהמבקשים היו "מחליפים" או "אנשים שאחריותם נובעת מאחריותם של המורשעים". בסופו של דבר, החליט בית המשפט שלא להכריע בסוגיית הקבילות, שכן היא לא הייתה שנויה במחלוקת בין המבקשים ולכן לא הייתה רלוונטית להליך הספציפי. קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר קבילות פסקי הדין של בית המשפט הצבאי בוטלה, והממצאים והמסקנות יתקבלו כראיה לכאורה במקרה הספציפי, נוכח היעדר התנגדות המבקשים. בית המשפט הדגיש כי החלטה זו אינה מהווה הצהרה על נכונותו של בית המשפט להידרש להליכים אחרים בהם קיימת מחלוקת בנושא. הערעור התקבל ולא ניתנו צווים בעניין ההוצאות.