בש"פ 3659/16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על צו מעצר. נגד המערער במקרה זה הוגש כתב אישום בגין איומים על המתלוננת, שרצתה לסיים את קשר הנישואין ביניהם. בית משפט השלום ברחובות הורה על מעצרו של המערער עד להחלטה אחרת, עד לבקשה להארכת מעצר בתום ההליכים המשפטיים נגדו. לאחר שהמערער הודה במיוחס לו בכתב האישום, גזר עליו בית משפט השלום שלושה חודשי מאסר בפועל, שלוש שנות מאסר על תנאי וקנס. המדינה ביקשה הארכת מעצר של 72 שעות, אותה אישר בית משפט השלום, במעצרו של המערער לפי סעיף 22(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים). המערערת לא ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי מרכז לוד. אולם, המדינה עשתה כן, והביאה את בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של המערער עד להחלטה אחרת. לאחר מכן ערער המערער לבית המשפט העליון וטען כי שגה בית משפט השלום במעצרו לפי סעיף 22(א), וכי היה על בית המשפט המחוזי לשקול את סיכויי ערעורו ואת העובדה שלא נגזר עליו עונש מאסר בעת שהחליט לעצור אותו. שופט בית המשפט העליון קבע כי לא ניתן להעלות בשלב זה את טענות המערער כנגד החלטת בית משפט השלום, שכן יש לערער עליהן לבית המשפט המחוזי. השופט אישר גם את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי הנסיבות חריגות דיין כדי להצדיק את המשך מעצרו של המערער לפי סעיף 22(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, לצורך קבלת תסקיר בעניינו משירות המבחן. לפיכך, הערעור נדחה.