ע"פ 5215/97

תקציר

המשיב, תושב מושב רשפון, תבע את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, בטענה כי בניית מחסן סמוך גרמה לו נזק. עוד טען כי איכות חייו נפגעה בשל פעילות עסקית בלתי מורשית במושב. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו, והפנה אותו לאפיק משפטי מתאים יותר לתלונותיו, שהגיעו לכדי התנכלות. כמו כן הורתה הוועדה לנקוט בהליכים משפטיים נגד פורעי חוק ופסקה לעותר הוצאות משפט. המשיב ערער לבית המשפט העליון, שהתמקד בהוצאות שהורה בית המשפט המחוזי. המשיב ביקש לחייב את המערערת לשלם את הוצאותיו בגין כך שלא הודיעה לו על בקשתה החוזרת בה לערבות נוספת. שופט בית המשפט העליון פסק לטובת העותרת בקובעו כי בעוד שעל המערערת מוטלת חובה להודיע למשיבה הן על בקשתה הראשונית והן על ביטולה, הרי ידיעתו של המשיב על הביטול טרם משלוח תגובתו שוללת כל תביעה להוצאות. השופט הדגיש כי יוזמתו של המשיב ליצור קשר עם עורך דינו של המערער מעידה על מודעותו לביטול, ומייתרת את תגובתו. יתר על כן, החוק מעדיף "ידיעה" על פני "שירות", כלומר ההצדקה של המשיב להגשת תגובתו לא הייתה מספקת. מאחר שהמשיבה ידעה על הביטול מראש, המערערת לא צריכה לשאת בהוצאות. בנוסף, העבודה המינימלית שנדרשה למענה – כמה דקות של כתיבה ושליחת פקס – לא הצדיקה הוצאות. לפיכך, שני הצדדים נושאים בעלויות שלהם.