ע"א 2970/18

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב ערעורו של בורר על החלטת בית המשפט המחוזי להפחית את שכר טרחתו בתיק בו שימש כבורר. המשיבים בהליך הבוררות פנו לבית המשפט בבקשה להפחית את שכר טרחת הבורר, מה שהוביל לפסיקה לטובתם. הבורר ערער על החלטה זו, אך המשיבים טענו כי ניתן לעשות זאת רק ברשות, כמפורט בסעיף 38 לחוק הבוררות. המערערת, לעומת זאת, סברה כי מאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי סווג כפסק דין, מוקנית זכות ערעור. לחילופין, ביקש הבורר ארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. לאחר שיקול דעת, החליט בית המשפט לתת את הארכה למרות טעותו הבלתי סבירה של המערער בפרשנות החוק. החלטה זו ניתנה משום שהערעור הוגש בתוך פרק הזמן לבקשת רשות וכדי להימנע מפגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיבים. עם זאת, בית המשפט גם הורה למערערת לשלם את הוצאות המשיבים, והדגיש כי ההארכה מותנית בתשלום זה. משכך, הערעור נדחה, וניתן למערער ארכה עד חודש ספטמבר 2018 להגיש בקשת רשות ערעור, בצירוף אישור פסק הדין.