בג"צ 5824/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגישה עמותת אדם טבע ודין נגד נוהג הרשויות המקומיות לגבות דמי כניסה לחופים בישראל, בעיקר לאורך הים התיכון והכנרת. העתירה נועדה לאכוף את חוק הסדרת מקומות רחצה, המחייב גישה חופשית לציבור לאזורי החוף. החוק מתיר דמי כניסה רק עבור שירותים ייחודיים ובתנאים מסוימים. בעתירה נטען כי שר הפנים כשל באכיפת החוק ופגע בזכויות האזרחים לשוויון, לתנועה ולגישה למשאבים ציבוריים. המדינה הכירה בנושא, אך הציגה צעדים שננקטו לאכיפת החוק, לרבות איסוף נתונים, גיבוש קריטריונים לאישור דמי כניסה ופעולות אכיפה. בעקבות התפתחויות אלה, נעתר בית המשפט לסעדים העיקריים המבוקשים בעתירה. עם זאת, סוגיית חופי הכנרת נותרה בלתי פתורה, מה שהוביל את בית המשפט להותיר את העתירה תלויה ועומדת לעדכונים נוספים. בעקבות זאת הקימה הממשלה את איגוד ערים כנרת כדי להסדיר את חופי הכנרת, כולל נגישות לציבור. הכנסת גם חוקקה חוק המסדיר את הטיפול בחופים אלה. בית המשפט שיבח את פעולות אכיפת החוק המשמעותיות שננקטו במהלך חיי העתירה והכיר באיזון בין נגישות חופשית של הציבור לחופים לבין האפשרות לגבות תשלום עבור שירותים מיוחדים. תוך שהוא דוחה את העתירה, בית המשפט הכיר בהצלחה החלקית של העותרים בכך שפסק להם שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪. השופטת א' ארבל והשופטת י' אלון הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופטת א' פרוקצ'יה.