ע"א 467/04

תקציר

בפסק דין זה הערעור מתקבל, והמשיב נדרש לשלם למערער שכר טרחת עורך דין. השופטים נאור ופרוקצ'יה מסכימים עם החלטתה של השופטת ארבל לקבל את הערעור, וכל אחד מביא את נימוקיו. השופטת נאור מדגישה את סעיף 31 לחוזה, וקובעת כי על מפעל הפיס מוטלת החובה להפעיל שיקול דעת בשאלה האם לשלם פרסים כאשר מתעוררות סוגיות כמו כרטיסים פגומים או אבודים. השופטת נאור יוצאת נגד הקביעה כי ללא כרטיס פיזי לא ניתן לקיים תביעות, ומדגישה מקרים בהם שיקול הדעת מאפשר הכרה בזכייה אם זהות הזוכה ניתנת לבירור. במקרה דנן, על אף שלא החזיק בכרטיס הפיזי, די בראיות שאישרו את רכישת הכרטיס הזוכה על ידי המערערת, המחייבות את המשיב לשלם את דמי הזכייה. השופטת פרוקצ'יה מסכימה ומציינת כי שיקול הדעת החוזי צריך להיות מופעל בתום לב, לפי סעיף 39 לחוק החוזים. שני השופטים מסכימים על החפיפה בין שיקול הדעת לבין חובת תום הלב, התומכת בהתנהגות הוגנת וסבירה תחת התחייבויות חוזיות. מפעל הפיס, לטענתם, כשל בהפעלת שיקול הדעת הראוי, וחייב תשלום למערערת עם אישור זהות הזוכה. כך, במסגרת החוזית הקיימת, על מפעל הפיס למלא את חובתו לשלם את הזכיות, תוך התאמה הן לאמות המידה החוזיות והן לאמות המידה האתיות כפי שפורשו על ידי בית המשפט.