ת"א 68723-09-16

תקציר

התובעים והנתבעים הם שניהם צאצאיו של יוסף עלי ג'מיל, שנפטר בשנת 1925, ושתי נשותיו. הסכסוך הוא על פיסת קרקע בטייבה, שאותה גידרו התובעים בשנת 2014. התובעים טוענים כי הם מחזיקים בקרקע מאז שסבם עלה לרגל והשאיר את בנו, אביהם של התובעים, כאחראי. לטענתם, לאביהם הייתה זכות לרשום את הקרקע כבעלים, ומאחר שהוא העביר להם זכות זו כדין, מדובר בזכות חוקתית שלא ניתן להפקיע. הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי הקרקע חולקה בין יורשיו של יוסף עלי ג'מיל, והם ירשו חלק ממנה מסבתם. עוד הם טוענים כי זכותם של התובעים בקרקע, אם בכלל, אינה מוחלטת, שכן הם פלשו לקרקע בשנת 2014 והנתבעים החזיקו בה קודם לכן. בית המשפט מוצא כי התובעים הביאו ראיות מספיקות להחזקתם במקרקעין, ובעוד שטענת החזקה של הנתבעים אינה נתמכת בראיות מהימנות, זכותם של התובעים אינה מוחלטת. לפיכך, זכאים התובעים לצו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לבצע כל פעולה במקרקעין, לרבות דיספוזיציה בהם. הנתבעים מצווים להסיר את ידיהם מהקרקע, והתובעים פוסקים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.