עת"מ 10192-04-10

תקציר

העותרים, דיירים ובעלי בניין מגורים בתל אביב, ביקשו לחזק את הבניין שלהם מפני רעידות אדמה, מכוח תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים (תמ"א 38). הוועדה המקומית לתכנון ובנייה דחתה את בקשתם להיתר בנייה לפי התוכנית, בנימוק של יוזמות תכנון עתידיות באזור והיעדר תכנית מפורטת. ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב דחתה את ערר העותרים והסכימה עם עמדת הוועדה המקומית. לאחר מכן הגישו העותרים עתירה לבית המשפט, בטענה כי החלטת ועדת הערר אינה סבירה, שכן היא מעדיפה כוונות תכנוניות רחוקות ומעורפלות על פני חיזוק המבנה הרעוע שלהם ומניעת סיכון חיי אדם במקרה של רעידת אדמה. המשיבים, ועדת הערר והוועדה המקומית, נימקו את החלטותיהם בשיקולים תכנוניים ובהתחייבות ליזום תכנית מפורטת לאזור בשנת 2011. בית המשפט בחן את סבירות החלטת ועדת הערר ואת שיקול הדעת המופעל על ידי רשויות התכנון. היא הכירה בחשיבותה של תמ"א 38 לקידום ביטחון הציבור ובחובתם של גופי התכנון להקל על יישומה. עם זאת, היא מצאה כי ההחלטה לדחות את ערר העותרים הייתה סבירה, בהתחשב בשיקולים התכנוניים ובהתחייבות לקדם תכנית מפורטת. בית המשפט הדגיש את הצורך בהליכי תכנון מהירים ואת אחריות הרשויות לאפשר הנאה מזכויות קנייניות. עם זאת, היא דחתה את העתירה, תוך שהיא מותנית בקיום התחייבות הוועדה המקומית ליזום תכנית מפורטת. פסק הדין קרא לפעולה מהירה של הוועדה המקומית והדגיש את האינטרס הציבורי ביישום תמ"א 38. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים.