תמ"ש 9928-05-21

תקציר

התובע, שהוא אביה של הנתבעת, טען כי נתן לבתו הלוואה בסך 100,000$ שהייתה אמורה להיות מוחזרת כאשר היא ובעלה, הנתבע השני, שיפרו את מצבם הכלכלי. בני הזוג השתמשו בכסף לרכישת דירה. טענת התובעת היא כי הכספים ניתנו לשני הנתבעים, ואילו הנתבעים טוענים כי מדובר במתנה לבת שנתנה אז לארוסה. עוד טענה הבת כי מדובר בהלוואה. האב לא הביא כל ראיה לכך שהכסף ניתן לחתן ולא לבתו. האב גם לא הצליח להוכיח כי מדובר בהלוואה ולא במתנה, מה גם שסביר שהורים יתנו כסף במתנה לילדיהם, ונטל ההוכחה מוטל על התובע. זאת ועוד, מעדותו של האב עצמו עולה כי העניק דירות במתנה לשניים מבניו האחרים, דבר התומך בטענת הנתבעים כי מדובר במתנה. האב גם לא הצליח להוכיח כי עילת התביעה לא התיישנה, שכן הוא לא ציין מתי קמה עילת התביעה, ותקופה של 20 שנה מאז ההלוואה הנטענת הייתה בלתי סבירה בעליל. לפיכך החליטה השופטת לדחות את התביעה, והורתה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות בסך 8,000 ₪.