בש"פ 4952/92

תקציר

הכרעת הדין היא ביחס לתיק שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניינם של שני משיבים, איגור ויטליק, שהואשמו בשורה של עבירות אלימות. מעצרם הוארך בתחילה עד תום ההליכים על ידי השופט גולדברג, אך החלטה זו בוטלה מאוחר יותר על ידי השופט סטרוזמן, שהורה על שחרורם בערבות. התביעה ערערה על החלטה זו, בטענה כי היא אינה מוצדקת, ויש לעצור את המשיבים לאורך כל ההליך המשפטי. לאחר שיקול דעת רב, הסכים בית המשפט לערעורים עם התביעה, קיבל את ערעורם והורה על מעצרם המיידי של איגור ויטליק, עד תום המשפט. סעיפי האישום נגד המשיבים היו חמורים, וכללו סחיטה, תקיפה, קשירת קשר ואיומים, כאשר ויטליק עומד בפני אישומים נוספים של קשירת קשר לחטיפה וכליאת שווא. אופי הפשעים תואר כחלק מתת-תרבות של אלימות שאין לה מקום בחברה ויש למגר אותה, המחייבת את בתי המשפט לנקוט עמדה נחרצת. היה חשש שאם ישוחררו, המשיבים יחזרו על מעשיהם ויפריעו למערכת המשפט. ההחלטה המקורית לשחררם בערבות התבססה על כך שנשמעו רוב עדויות העדים, אך זו לא נתפסה כסיבה מוצדקת לשחרורם, שכן עדי מפתח טרם נשמעו ואופי הפשעים היה אלים מכדי להתעלם ממנו. על נימוקיו של השופט סטרוזמן נמתחה ביקורת על כך שאינם ברורים, וערכאת הערעור החליטה כי טענותיהם הפסיביות של המשיבים בדבר העבירות אינן מצדיקות את שחרורם. בהתחשב בחומרת האישומים ובהשפעה האפשרית על ביטחון הציבור, קבע ערכאת הערעור כי יש צורך במעצר, אם כי ניתן לשקול מחדש את ההחלטה אם יתעוררו נסיבות חדשות.